לא מצליחה להעלות לעצמי תביטחון בגלל אמירה שאני די בטוחה שבאה לא בכוונה לפגוע אבל פשוט הייתה חסרת טאקט

אני ממש מסוגלת לבכות על זה עוד שנייה כאילו גם ככה הביטחון נמוך ועד שהצלחתי להעלות לעצמי זה פשוט נשאר לי במוח.
הכרתי מישהן במסיבה הייתי טיפה מאופרת כי רציתי כשאני יוצאת להרגיש קצת יותר אקסטרה. וואלה יותר יפה לי אולי עפ איפור כי הגוון פנים נראה אחיד יותר ופחות טבעית יותר אקסטרה אבל זה עדיין היה איפור עדין.
והוא לקח אינסטה התחיל ריפליי עניתי לו כל הבוקר כשאני חצי נתה והוא אומר פתאום את נראת שונה. יעני קאטפיש.
וואלה זה לא אומר שזה בהכרח רע אבל גם לא בהכרח טוב וזה וואלה הכאיב לי.
כאילו אני עם הפרעת דיסמורפיה ועד ע עכשיו שהגהתי למקום שאני מרגישה טיפה שיפור ויותר טוב עם עצמי ושאני פחות פוחדת מהמחשבה של איך אחרים רואים אותי ובמציאות לעומת בטלפון וכל זה שזה עדיין קייפ בגלל זה אני גם לא נפגשת עם אנשים חדשים אבל זה היה יותר טוב מפעם, אני פשוט לא מצליחה להסתכל על עצמי ואני מרגישה מכוערת עוד יותר וקאטפיש וחסרת ביטחון כלכך.
זה לא שאין לי פגמים, יש לי. יש לי דברים שאני רואה אותפ כפגם אבל אני הייץי בתהליך דל השלמה וקבלה וזה פשןט עכשיו התפוצץ.
פשןט זה הרס לי האימרה הזו את כל מה שבניתי עד עכשיו ואין לי שמץ מה לעשות.