5 תשובות
בהצלחה!!!
1 בספטמבר 1807
היום סבתא נפטרה, אז אני לא אכתוב הרבה, סבא שלי נפטר בגלל זקנה לפני שנולגתי,סבתא שלי נפטרה בגלל זקנה היום , אמא ואבא שלי נפטרו לפני מספר חודשים כאשר סירתו של אבי נטרפה עכשיו אני צריכה להשגיח על אחיי בני השלוש מרי ורוברט ,זה הולך להיות קשה .בכל מקרה הינו עניים, אבל עכשיו לא נרוויח כסף בכלל אז אני והאחים שלי נעבור לגור בבית הישן בלב היער של סבתא וסבא שלנו(מצטערת על השפה
היום סבתא נפטרה, אז אני לא אכתוב הרבה, סבא שלי נפטר בגלל זקנה לפני שנולגתי,סבתא שלי נפטרה בגלל זקנה היום , אמא ואבא שלי נפטרו לפני מספר חודשים כאשר סירתו של אבי נטרפה עכשיו אני צריכה להשגיח על אחיי בני השלוש מרי ורוברט ,זה הולך להיות קשה .בכל מקרה הינו עניים, אבל עכשיו לא נרוויח כסף בכלל אז אני והאחים שלי נעבור לגור בבית הישן בלב היער של סבתא וסבא שלנו(מצטערת על השפה הבזויה).
6 בספטמבר 1807
היום, טיילתי ביער ונזכרתי שכמה צמחים (שאיני יודעת) את שמם צמחי מרפא הם! הופתעתי כמובן מצתיהם כי נדירי צמחים אלו הרי למדתי אליהם כשהייתי בת שמונה אך לקחתיהם בכל זאת(,על מנת להשתמש בהם אם נחלה או נפצע).
כשחזרתי אל ביתינו גלילתי כי רוברט חלה, אבוי חשבתי, אך ריפאתי אותו במהרה, עוד יורד מעט דם מברכו של המסכן אך זה יפסיק בקרוב.
13 בספטמבר 1807
מרי התנהגה בצורה משונה וחסרת משמעות:היא נשענה על עץ, והניחה את ידיה על ברכיה, וחיש מהר החלה למלמל מילים חסרות כל פשר. נבהלתי אך רגשותי נדדו לעולמם שלהן ,וכך נותרתי להרהר במשמעות הקיום. אחר הצהריים נותר משונה בחשש על מרי הקטנה התרוצצתי ברחבי היער רחב הידיים התחיל להחשיך ונבהלתי אוי לי כיצד אחזור לביתי הקט וכיצד אוכל להרדים את מרי רוברט אחי הקטנים? ולפתע שמעתי קול יבבה חלוש רצתי בעקבות הקול החלוש ולשמחתי הרבה הגעתי בשלום לביתי הקט הרגתי את אחי והשכבתיהם לישון
15 בספטמבר 1807
אין בידינו להשיג דבר מאכל או משקה. יצאתי מן היער על מנת לבדוק אם יש בסביבתינו שוק בו אוכל לקנות מעט לחם. לא מצאתי שוק אך מצאתי שדה חיטה הואיל ובעל השדה טוב לב היה הרשה לי ללקט מעט חיטה משדו על מנת ואוכל להכין קמח. בלילה השתוללה סופה נוראה, שלג ירד בכל מקום ואני עוד לא הייתי בביתי! אוי אחיי המסכנים ודאי הם פחדו עד מוות! מצאתי נהר גדול אשר זורם ליד מקום מגורינו, קר היה לי ושלג ירד וירד קמח היה לנו כעט וגם מים די והותר אך אין לנו תנור לאפות בו! הבנתי כי נאלץ לצוד חיפשתי ענפים חזקים ומצאתי את אשר חיפשתי אספתיהם וגילפתיהם לחיצים לקחתי ענף גדול ועשיתיו קשת.
הסתכלתי השמימה וראיתי לפי הכוכבים את הכיוון הביתה הדלקתי אש מכמה ענפים שמצאתי והשכבתי אחיי לישון
20 בספטמבר 1807
האגם החל לקפוא היום ולכן התחלתי לעמול בהכנת בגדי החורף שלנו, אאלץ לצוד ארנבת או שתיים בכדי להכין את מגפי השלג החמים שלנו, אאלץ גם לקרות כמה ענפי אורנים בכדי להבעיר את אש החיים באח חסר החיים בביתנו הקט. מרי ורוברט הקטנים ודי כבר התעוררו ולכן מוטב שאלך לכסות אותם בסמיכת החורף שלהם, כבר עברה שעה רק שניה רוברט בוא הנה מיד רק שניה תכף חוזרת, מצטערת כל כך אבל רוברט ניסה לברוח זאת כבר הפעם השניה השבוע, מה אעשה עם השובב הקטן.
1 בנובמבר 1807
יש עוד אבל אני לא יכולה לכתוב עוד (מקסימום 10000)
1 בספטמבר 1807
היום סבתא נפטרה, אז אני לא אכתוב הרבה, סבא שלי נפטר בגלל זקנה לפני שנולגתי,סבתא שלי נפטרה בגלל זקנה היום , אמא ואבא שלי נפטרו לפני מספר חודשים כאשר סירתו של אבי נטרפה עכשיו אני צריכה להשגיח על אחיי בני השלוש מרי ורוברט ,זה הולך להיות קשה .בכל מקרה הינו עניים, אבל עכשיו לא נרוויח כסף בכלל אז אני והאחים שלי נעבור לגור בבית הישן בלב היער של סבתא וסבא שלנו(מצטערת על השפה
היום סבתא נפטרה, אז אני לא אכתוב הרבה, סבא שלי נפטר בגלל זקנה לפני שנולגתי,סבתא שלי נפטרה בגלל זקנה היום , אמא ואבא שלי נפטרו לפני מספר חודשים כאשר סירתו של אבי נטרפה עכשיו אני צריכה להשגיח על אחיי בני השלוש מרי ורוברט ,זה הולך להיות קשה .בכל מקרה הינו עניים, אבל עכשיו לא נרוויח כסף בכלל אז אני והאחים שלי נעבור לגור בבית הישן בלב היער של סבתא וסבא שלנו(מצטערת על השפה הבזויה).
6 בספטמבר 1807
היום, טיילתי ביער ונזכרתי שכמה צמחים (שאיני יודעת) את שמם צמחי מרפא הם! הופתעתי כמובן מצתיהם כי נדירי צמחים אלו הרי למדתי אליהם כשהייתי בת שמונה אך לקחתיהם בכל זאת(,על מנת להשתמש בהם אם נחלה או נפצע).
כשחזרתי אל ביתינו גלילתי כי רוברט חלה, אבוי חשבתי, אך ריפאתי אותו במהרה, עוד יורד מעט דם מברכו של המסכן אך זה יפסיק בקרוב.
13 בספטמבר 1807
מרי התנהגה בצורה משונה וחסרת משמעות:היא נשענה על עץ, והניחה את ידיה על ברכיה, וחיש מהר החלה למלמל מילים חסרות כל פשר. נבהלתי אך רגשותי נדדו לעולמם שלהן ,וכך נותרתי להרהר במשמעות הקיום. אחר הצהריים נותר משונה בחשש על מרי הקטנה התרוצצתי ברחבי היער רחב הידיים התחיל להחשיך ונבהלתי אוי לי כיצד אחזור לביתי הקט וכיצד אוכל להרדים את מרי רוברט אחי הקטנים? ולפתע שמעתי קול יבבה חלוש רצתי בעקבות הקול החלוש ולשמחתי הרבה הגעתי בשלום לביתי הקט הרגתי את אחי והשכבתיהם לישון
15 בספטמבר 1807
אין בידינו להשיג דבר מאכל או משקה. יצאתי מן היער על מנת לבדוק אם יש בסביבתינו שוק בו אוכל לקנות מעט לחם. לא מצאתי שוק אך מצאתי שדה חיטה הואיל ובעל השדה טוב לב היה הרשה לי ללקט מעט חיטה משדו על מנת ואוכל להכין קמח. בלילה השתוללה סופה נוראה, שלג ירד בכל מקום ואני עוד לא הייתי בביתי! אוי אחיי המסכנים ודאי הם פחדו עד מוות! מצאתי נהר גדול אשר זורם ליד מקום מגורינו, קר היה לי ושלג ירד וירד קמח היה לנו כעט וגם מים די והותר אך אין לנו תנור לאפות בו! הבנתי כי נאלץ לצוד חיפשתי ענפים חזקים ומצאתי את אשר חיפשתי אספתיהם וגילפתיהם לחיצים לקחתי ענף גדול ועשיתיו קשת.
הסתכלתי השמימה וראיתי לפי הכוכבים את הכיוון הביתה הדלקתי אש מכמה ענפים שמצאתי והשכבתי אחיי לישון
20 בספטמבר 1807
האגם החל לקפוא היום ולכן התחלתי לעמול בהכנת בגדי החורף שלנו, אאלץ לצוד ארנבת או שתיים בכדי להכין את מגפי השלג החמים שלנו, אאלץ גם לקרות כמה ענפי אורנים בכדי להבעיר את אש החיים באח חסר החיים בביתנו הקט. מרי ורוברט הקטנים ודי כבר התעוררו ולכן מוטב שאלך לכסות אותם בסמיכת החורף שלהם, כבר עברה שעה רק שניה רוברט בוא הנה מיד רק שניה תכף חוזרת, מצטערת כל כך אבל רוברט ניסה לברוח זאת כבר הפעם השניה השבוע, מה אעשה עם השובב הקטן.
1 בנובמבר 1807
יש עוד אבל אני לא יכולה לכתוב עוד (מקסימום 10000)
22 בספטמבר 1807
אני שומעת זאבים וטנים מיללים כאשר יללותיהם הפסיקו יצאתי ידעתי שנצטרך לצוד לקחתי קשתי ויצאתי היערה ראיתי ארנבת בר ויריתי לעברה חץ, לצערי הייתי חייבת לקחתיה ולהורגנה והכנתי נזיד למה הרגתי אותה? טוב את חייבת להתרגל לילי את גרה עם שני אחי מרי ורוברט בני השלוש בבית קטן ביער, אנא התרגלי לחיים תמוהים אלו! מחשבותיי נדדו למחוזות של דמיון והרהורים אך לפתע שמעתי רעשים מן היער ויצאתי לבדוק מה קורה אל אף שכבר החשיך . לפתע ראיתי להקת זאבים. לא ידעתי מה לעשות אם אצעק רק אבהיל את אחיי, הייתי חייבת להילחם יריתי חצים לעברם אך הם התקרבו והתקרבו ברחוקים יריתי חיצי אך הקרובים היו בעייתיים עד מאוד אחד מהם נשך אותי בידי סוף סוף הצלחתי לברוח.
בבית מרי ורוברט ישנו כבר ואני רפאתי את ידי בצמחי המרפא שמצאתי.
25 בספטמבר 1807
אחרי הציד האחרון הספיק מזוננו להיגמר, ולכן היום אצא שנית היערה עם קשתי אאלץ להרוג בדם קר עוד יצורים יפהפיים, חשבתי לעצמי למה לילי למה את צריכה לחיות כך למה!!! יצאתי אך משום מה לא הלך לי כלל וכלל הפעם הצלחתי לצוד רק למינג (סוג של אוגר קטן) אחד ויחיד, מה אוכל לארוחת הערב?! כנראה איאלץ לתת את הלמינג מרי ורוברט ואני אוכל שלג לארוחת הערב ודי אגווע ברעב עד המחרת רק. שניה לא תחזרו הנה חייבת לעזוב למצוא את רוברט ומרי, באו הנה הם לא חכו רגע. אחי הקטנים ברחו רצתי אחריהם אך לא מצתיהם עד לעת החשכה. ניסינו לברוח אל ביתנו אך בדרך פגשנו את להקת הזאבים שפגשתי לפני כשלושה ימים מה אעשה כעט נלחמתי על חיי ועל חיי מרי ורוברט הקטנים לבסוף הצלחתי להביס את הזאבים אשר פצעו אותי בידי איזו הקלה הרגשתי זה היה ערב שגרתי ביער? לבסוף נשאר לי לאכול זאב שלם זאבים הם בכלל אכילים? לא יודעת אבל זה יותר טוב מכלום נכון?
27 בספטמבר 1807
לקחתי את פרוותיהם של הזאבים המסכנים שהרגתי בעל כורחי אמש והוצאתי אותם החוצה שהתייבשו
כשהם יתייבשו אכין מהם סמיכות לחורף הקר לארוחת בוקר אכלנו שנית זאבים מסכנים היום לא קרה דבר מעניין אפילו לא אחד
30 בספטמבר 1807
בבוקר המוקדם כשבקושי עלתה השמש הרהרתי כשעלתה קצת שמש הרהרתי כעלתה עוד שמש הרהרתי אולי הגיע הזמן שאפסיק להרהר?לא אולי אמשיך רק עוד קצת?כן הכי טוב ככה הרהרתי עד שעת צהריים מאוחרת וגם עד אחר הצהריים המאוחרים שמעתי קול חזק ופסקתי מהרהורי שמתי פעמי אל היער וחיפשתי אחרי מקור הקול חיפשתי לפחות שעה תמימה עד שמצאתי את מקורו של קול מוזר זה היה גוזל של ציפור לקחתיו וטיפלתי בפצעו ולאחר מכן החזרתיו לקינו
1 באוקטובר 1807
היום ממש קר לשמחתינו הרבה עמלתי כבר זמן רב בהכנת בגדי החורף שלנו, אח אאלץ להרוג בדם קר עוד ארנבת בר קטנה אחת ביחדי שאוכל לשים את מגפי החורף החמות שלנו. אצא לציד היום חשבתי לעצמי כבר כמה ימים שלא יצאנו מהבית, כבר שכמעט נגמר לנו האוכל ולכן אצא היום לציד אכן כן כך כדי שאעשה וכך בשעת הצהריים תכננתי לצאת לדרכי, אך לפתע הבנתי כי דלת הכניסה חסומה!!! איך אצא ומה נאכל?! חשבתי לעצמי הרי בילינו עבור בשלג כבר כמה ימים, ודאי נשרוד עוד כמה ימים בלי לצאת לציד חשבתי.
3 באוקטובר 1807
היום כשהתעוררתי עוד לא זרחה השמש היה מוקדם מהרגיל! מכיוון שירד המון שלג נמנעתי שנית מלצאת לציד חיכיתי שיגמר השלג אך זה נגמר רק בשעת צהריים מאוחרת עד מאוד לקחתי עימי קשתי ושמתי פעמי היערה. למה? למה נגזר עליי להרוג בדם קר כל כך הרבה חיות מסכנות? למה זהו גורלי? טוב אאלץ להתרגל. יצאתי לצוד, שמעתי רעש והסתובבתי ראיתי לא אחר מאחי הצעיר רוברט הוא ברח מן הבית לקחתיו חזרה הביתה כיסיתיו בסמיכה ושמתי פעמי אל המטבח להכין לרוברט משהו לאכול מהאוכל המועט שהיה לנו בישלתי את האוכל ותיבלתיו ולאחר מכן הבאתי לרוברט, מרי כבר נרדמה השארתי אותם אחרי שגם רוברט נרדם ויצאתי לצוד הצלחתי לצוד מספיק אוכל ליום אחד אם נאכל מעט כל יום.
6 באוקטובר 1807
היום כולנו כבר ממש רעבים היום אצא מוקדם לצוד וכך היה בשעות הצהריים המוקדמות כבר בוססתי את דרכי בשלג היה היום גם ערפל כבד ולכן לא היה הרבה סיכויים שאצליח לצוד הרבה אך נחשו את מי פגשתי נכון מאוד את להקת הזאבים ושוב התחלנו להילחם ושוב הם נשכו אותי בידי אבל הפעם ביד השניה אבל בסופו של המאבק ניצחתי והברחתי (את מי שנותר בחיים) לאכול זאבים זאת כבר השגרה שלנו אז קדימה כנראה שאאלץ להכין את מגפי החורף שלי מפרוות זאבים
9 באוקטובר 1807
אנחנו כבר ממש מדוכאים ושוב מרי מתנהגת מוזר מה אעשה עכשיו עם הקטנה? ממש משעמם אבל למזלי היום אני צריכה לצאת לציד כך יצאתי בשימחה מבית הקט בתקווה למצוא כמות אוכל גדולה משפיק לכמה ימים טובים אך לפתע חשבתי למה דווקא היום לצאת לציד אולי אצא מחר אבל מצד שני אני די דווקא רוצה לצאת ואני רעבה עד מאוד אבל נשאר קצת שאריות של בשר זאבים אבל ממש ממש ממש משעמם להאישר כל היום בבית טוב אשאר עד מחר אבל מחר אהיה חיבת לצוד
12 באוקטובר 1807
היום שמתי פעמי השכם בבוקר אל עיר הבירה דבלין על מנת לנסות להרוויח מעט כסף. הלכתי והלכתי והלכתי ולא הפסקתי אל אף שרוברט לא פסק מלצעוק ופעם אחת נהג כרכרה מאוד לא זהיר דרס אותי כמעט! רק בעור שיניו התחמקתי! היתה זאת הליכה ארוכה עד מאוד ומעייפת עד מאוד לבסוף הגענו לשוק גדול הנחתי כובעי על האדמה והתחלתי לשיר, אנשים שמו מידי פעם מטבעות בכובעי ואני המשכתי לשיר, כשהשיר נגמר לקחתי את הכסף שלי ונכנסתי עמוק יותר לשוק הייתה שם חנות קטנה ואפלולית, נכנסתי פנימה, הרחתי דגים מתים, החנות היתה מאוד מאוד אפלה מלבד נצנוץ של אור על דג מת שנתלה על אחד מקירות החנות הכהים ומכוסי האבק ונראה מיובש להחריד.
על כל החנות היתה מעין שכבת אבק, כאילו מזמן לא נכנסו או קנו בחנות היו שם רשתות דיג וחכות אבל היה נראה כאילו לא היו שם אנשים, לפתע הופיע מישהו, כאילו משום מקום והסתכל עליי, עיניו מבריקות בחשכה , לא דיברתי אליו אך חשתי רעד עז בכל גופי. כעבור שעה קלה שהרגישה כמו נצח מישהו נכנס, המוכר הציע לו: קח תה אדוני, קח תה, האדם לקח את התה בשמחה לגם אך לגימה אחת ומת חשתי אותו רעד שהרגשתי כשהמוכר הסתכל עליי, הפעם חזק יותר וברחתי במהרה.
16 באוקטובר 1807
עברו כבר ארבעה ימים מאז וקנינו אוכל בעיר והנה אני כבר רוצה לחזור לשם למה לי לא לפרוץ בשיר הרי יש לי כישרון טבעי לפתע תקף אותי רצון רב פשוט לשיר מהלב ופתאום פשוט פרצתי בשיר שאמי לימדה אותי ופשוט שרתישרתי ושרתי הרגשתי געגועים עזים להורי ולחברי הישנים.
19 באוקטובר 1807
היום נזכרתי בחנות ציוד הסירות אני צריכה לזכור לעולם לא להיכנס לשם שוב אולי החנות מקוללת?! אולי היא ישנה להחריד?! אולי המוכר הוא רוצח?! אולי זה צירוף מקרים?! אולי הוא משוגע?! אולי הכול?! לא ידעתי מה לחשוב ומה לעשות ולפתע שמעתי דפיקות בדלת. פתחתי את הדלת וראיתי את אותו המוכר של חנות ציוד הסירות מה אעשה עכשיו חשבתי הוא הציע לי תה אך סירבתי הוא הציע לי עוגה אך סירבתי לפתע הוא קם ופשוט ברח אל עבר היער זה היה מוזר חשבתי מוזר ביתר מוזר ביותר מוזר.
24 באוקטובר 1807
הינו צריכים אוכל כי האוכל מן השוק כבר נגמר אבל חששתי לצאת היערה כי פחדתי מאוד ממי שידעתי שהיה ביער לפחות בפעם הקודמת שכתבתי פחדתי מידי כי כל הזמן שמעתי רעשים מן היער, רעשים של צעקות חזקות ודיבורים לא ברורים פחדתי ולכן לא יצאתי אל אף הרעב ההולך וגובר, נשאר לנו רק עוד לחם לפת ערבית של היום וחסל.
27 באוקטובר 1807
היום החלטתי סוף-סוף לצאת ליער התלבשתי ויצאתי לדרכי בהנץ החמה חשבתי שכך אחזור יותר מוקדם ולא אצטרך לצוד עוד זאבים וכך יצאתי לי לציד וליד הבית פגשתי את מי עם לא המוכר של חנות ציוד הסירות מה לעשות חשבתי מה מה מה שלום אמרתי ורגלי קפאו במקום שלום ילדה שלום תרצי קצת תה חמים לדרך לא תודה אמרתי אז אולי משהו אחר תרצי שאל לא תודה אני לא צמאה או רעבה אבל ילדתי היקרה אולי רק פת לחם לא תודה אמרתי אני מתעקש קחי דבר מה לאכול אמר אינה חשקה נפשי בדבר מאכל או משקה תענתי אבל בבקשה ילדתי אתן לך מה שתרצי אולי עוגה או מלך חלב חם אולי, לא תודה אמרתי ולפני שהספיק להגיד עוד דבר ברחתי אל ביתי ונעלתי על מנעול ובריח הדלת.
30 באוקטובר 1807
הרגשנו מאוד בחסרונו של האוכל, לא נותר לנו דבר לאכול והאגם קפא לא ידעתי מה לעשות אך למזלי מצאתי אולר חד במגירה במטבח, לקחתיו וחתכתי עיגול בקרח, היו לנו מים! לקחתי עימי גם גרזן לחטוב עצים חטבתי עצים ולקחתיהם עימי והספקתי לצוד אייל מסכן אחד(מסכן מאוד) לקחתיו הביתה אך כשהייתי קרובה פגשתי את.. המוכר מחנות הציוד לסירות, פחדתי עד מוות וברחתי לפני שיספיק לפנות אליי, הוא החל לרדוף אחרי הוא היה אדם חיוור וגבוה עם הבעה מלחיצה מעט הגעתי הביתה בשניה האחרונה, נילתי את הדלת והסתכלתי החוצה דרך החלוו, לבדוק אם הוא הלך הוא הלך רק כעבור שעה ארוכה ואני נרגעתי והכנתי אוכל
אני שומעת זאבים וטנים מיללים כאשר יללותיהם הפסיקו יצאתי ידעתי שנצטרך לצוד לקחתי קשתי ויצאתי היערה ראיתי ארנבת בר ויריתי לעברה חץ, לצערי הייתי חייבת לקחתיה ולהורגנה והכנתי נזיד למה הרגתי אותה? טוב את חייבת להתרגל לילי את גרה עם שני אחי מרי ורוברט בני השלוש בבית קטן ביער, אנא התרגלי לחיים תמוהים אלו! מחשבותיי נדדו למחוזות של דמיון והרהורים אך לפתע שמעתי רעשים מן היער ויצאתי לבדוק מה קורה אל אף שכבר החשיך . לפתע ראיתי להקת זאבים. לא ידעתי מה לעשות אם אצעק רק אבהיל את אחיי, הייתי חייבת להילחם יריתי חצים לעברם אך הם התקרבו והתקרבו ברחוקים יריתי חיצי אך הקרובים היו בעייתיים עד מאוד אחד מהם נשך אותי בידי סוף סוף הצלחתי לברוח.
בבית מרי ורוברט ישנו כבר ואני רפאתי את ידי בצמחי המרפא שמצאתי.
25 בספטמבר 1807
אחרי הציד האחרון הספיק מזוננו להיגמר, ולכן היום אצא שנית היערה עם קשתי אאלץ להרוג בדם קר עוד יצורים יפהפיים, חשבתי לעצמי למה לילי למה את צריכה לחיות כך למה!!! יצאתי אך משום מה לא הלך לי כלל וכלל הפעם הצלחתי לצוד רק למינג (סוג של אוגר קטן) אחד ויחיד, מה אוכל לארוחת הערב?! כנראה איאלץ לתת את הלמינג מרי ורוברט ואני אוכל שלג לארוחת הערב ודי אגווע ברעב עד המחרת רק. שניה לא תחזרו הנה חייבת לעזוב למצוא את רוברט ומרי, באו הנה הם לא חכו רגע. אחי הקטנים ברחו רצתי אחריהם אך לא מצתיהם עד לעת החשכה. ניסינו לברוח אל ביתנו אך בדרך פגשנו את להקת הזאבים שפגשתי לפני כשלושה ימים מה אעשה כעט נלחמתי על חיי ועל חיי מרי ורוברט הקטנים לבסוף הצלחתי להביס את הזאבים אשר פצעו אותי בידי איזו הקלה הרגשתי זה היה ערב שגרתי ביער? לבסוף נשאר לי לאכול זאב שלם זאבים הם בכלל אכילים? לא יודעת אבל זה יותר טוב מכלום נכון?
27 בספטמבר 1807
לקחתי את פרוותיהם של הזאבים המסכנים שהרגתי בעל כורחי אמש והוצאתי אותם החוצה שהתייבשו
כשהם יתייבשו אכין מהם סמיכות לחורף הקר לארוחת בוקר אכלנו שנית זאבים מסכנים היום לא קרה דבר מעניין אפילו לא אחד
30 בספטמבר 1807
בבוקר המוקדם כשבקושי עלתה השמש הרהרתי כשעלתה קצת שמש הרהרתי כעלתה עוד שמש הרהרתי אולי הגיע הזמן שאפסיק להרהר?לא אולי אמשיך רק עוד קצת?כן הכי טוב ככה הרהרתי עד שעת צהריים מאוחרת וגם עד אחר הצהריים המאוחרים שמעתי קול חזק ופסקתי מהרהורי שמתי פעמי אל היער וחיפשתי אחרי מקור הקול חיפשתי לפחות שעה תמימה עד שמצאתי את מקורו של קול מוזר זה היה גוזל של ציפור לקחתיו וטיפלתי בפצעו ולאחר מכן החזרתיו לקינו
1 באוקטובר 1807
היום ממש קר לשמחתינו הרבה עמלתי כבר זמן רב בהכנת בגדי החורף שלנו, אח אאלץ להרוג בדם קר עוד ארנבת בר קטנה אחת ביחדי שאוכל לשים את מגפי החורף החמות שלנו. אצא לציד היום חשבתי לעצמי כבר כמה ימים שלא יצאנו מהבית, כבר שכמעט נגמר לנו האוכל ולכן אצא היום לציד אכן כן כך כדי שאעשה וכך בשעת הצהריים תכננתי לצאת לדרכי, אך לפתע הבנתי כי דלת הכניסה חסומה!!! איך אצא ומה נאכל?! חשבתי לעצמי הרי בילינו עבור בשלג כבר כמה ימים, ודאי נשרוד עוד כמה ימים בלי לצאת לציד חשבתי.
3 באוקטובר 1807
היום כשהתעוררתי עוד לא זרחה השמש היה מוקדם מהרגיל! מכיוון שירד המון שלג נמנעתי שנית מלצאת לציד חיכיתי שיגמר השלג אך זה נגמר רק בשעת צהריים מאוחרת עד מאוד לקחתי עימי קשתי ושמתי פעמי היערה. למה? למה נגזר עליי להרוג בדם קר כל כך הרבה חיות מסכנות? למה זהו גורלי? טוב אאלץ להתרגל. יצאתי לצוד, שמעתי רעש והסתובבתי ראיתי לא אחר מאחי הצעיר רוברט הוא ברח מן הבית לקחתיו חזרה הביתה כיסיתיו בסמיכה ושמתי פעמי אל המטבח להכין לרוברט משהו לאכול מהאוכל המועט שהיה לנו בישלתי את האוכל ותיבלתיו ולאחר מכן הבאתי לרוברט, מרי כבר נרדמה השארתי אותם אחרי שגם רוברט נרדם ויצאתי לצוד הצלחתי לצוד מספיק אוכל ליום אחד אם נאכל מעט כל יום.
6 באוקטובר 1807
היום כולנו כבר ממש רעבים היום אצא מוקדם לצוד וכך היה בשעות הצהריים המוקדמות כבר בוססתי את דרכי בשלג היה היום גם ערפל כבד ולכן לא היה הרבה סיכויים שאצליח לצוד הרבה אך נחשו את מי פגשתי נכון מאוד את להקת הזאבים ושוב התחלנו להילחם ושוב הם נשכו אותי בידי אבל הפעם ביד השניה אבל בסופו של המאבק ניצחתי והברחתי (את מי שנותר בחיים) לאכול זאבים זאת כבר השגרה שלנו אז קדימה כנראה שאאלץ להכין את מגפי החורף שלי מפרוות זאבים
9 באוקטובר 1807
אנחנו כבר ממש מדוכאים ושוב מרי מתנהגת מוזר מה אעשה עכשיו עם הקטנה? ממש משעמם אבל למזלי היום אני צריכה לצאת לציד כך יצאתי בשימחה מבית הקט בתקווה למצוא כמות אוכל גדולה משפיק לכמה ימים טובים אך לפתע חשבתי למה דווקא היום לצאת לציד אולי אצא מחר אבל מצד שני אני די דווקא רוצה לצאת ואני רעבה עד מאוד אבל נשאר קצת שאריות של בשר זאבים אבל ממש ממש ממש משעמם להאישר כל היום בבית טוב אשאר עד מחר אבל מחר אהיה חיבת לצוד
12 באוקטובר 1807
היום שמתי פעמי השכם בבוקר אל עיר הבירה דבלין על מנת לנסות להרוויח מעט כסף. הלכתי והלכתי והלכתי ולא הפסקתי אל אף שרוברט לא פסק מלצעוק ופעם אחת נהג כרכרה מאוד לא זהיר דרס אותי כמעט! רק בעור שיניו התחמקתי! היתה זאת הליכה ארוכה עד מאוד ומעייפת עד מאוד לבסוף הגענו לשוק גדול הנחתי כובעי על האדמה והתחלתי לשיר, אנשים שמו מידי פעם מטבעות בכובעי ואני המשכתי לשיר, כשהשיר נגמר לקחתי את הכסף שלי ונכנסתי עמוק יותר לשוק הייתה שם חנות קטנה ואפלולית, נכנסתי פנימה, הרחתי דגים מתים, החנות היתה מאוד מאוד אפלה מלבד נצנוץ של אור על דג מת שנתלה על אחד מקירות החנות הכהים ומכוסי האבק ונראה מיובש להחריד.
על כל החנות היתה מעין שכבת אבק, כאילו מזמן לא נכנסו או קנו בחנות היו שם רשתות דיג וחכות אבל היה נראה כאילו לא היו שם אנשים, לפתע הופיע מישהו, כאילו משום מקום והסתכל עליי, עיניו מבריקות בחשכה , לא דיברתי אליו אך חשתי רעד עז בכל גופי. כעבור שעה קלה שהרגישה כמו נצח מישהו נכנס, המוכר הציע לו: קח תה אדוני, קח תה, האדם לקח את התה בשמחה לגם אך לגימה אחת ומת חשתי אותו רעד שהרגשתי כשהמוכר הסתכל עליי, הפעם חזק יותר וברחתי במהרה.
16 באוקטובר 1807
עברו כבר ארבעה ימים מאז וקנינו אוכל בעיר והנה אני כבר רוצה לחזור לשם למה לי לא לפרוץ בשיר הרי יש לי כישרון טבעי לפתע תקף אותי רצון רב פשוט לשיר מהלב ופתאום פשוט פרצתי בשיר שאמי לימדה אותי ופשוט שרתישרתי ושרתי הרגשתי געגועים עזים להורי ולחברי הישנים.
19 באוקטובר 1807
היום נזכרתי בחנות ציוד הסירות אני צריכה לזכור לעולם לא להיכנס לשם שוב אולי החנות מקוללת?! אולי היא ישנה להחריד?! אולי המוכר הוא רוצח?! אולי זה צירוף מקרים?! אולי הוא משוגע?! אולי הכול?! לא ידעתי מה לחשוב ומה לעשות ולפתע שמעתי דפיקות בדלת. פתחתי את הדלת וראיתי את אותו המוכר של חנות ציוד הסירות מה אעשה עכשיו חשבתי הוא הציע לי תה אך סירבתי הוא הציע לי עוגה אך סירבתי לפתע הוא קם ופשוט ברח אל עבר היער זה היה מוזר חשבתי מוזר ביתר מוזר ביותר מוזר.
24 באוקטובר 1807
הינו צריכים אוכל כי האוכל מן השוק כבר נגמר אבל חששתי לצאת היערה כי פחדתי מאוד ממי שידעתי שהיה ביער לפחות בפעם הקודמת שכתבתי פחדתי מידי כי כל הזמן שמעתי רעשים מן היער, רעשים של צעקות חזקות ודיבורים לא ברורים פחדתי ולכן לא יצאתי אל אף הרעב ההולך וגובר, נשאר לנו רק עוד לחם לפת ערבית של היום וחסל.
27 באוקטובר 1807
היום החלטתי סוף-סוף לצאת ליער התלבשתי ויצאתי לדרכי בהנץ החמה חשבתי שכך אחזור יותר מוקדם ולא אצטרך לצוד עוד זאבים וכך יצאתי לי לציד וליד הבית פגשתי את מי עם לא המוכר של חנות ציוד הסירות מה לעשות חשבתי מה מה מה שלום אמרתי ורגלי קפאו במקום שלום ילדה שלום תרצי קצת תה חמים לדרך לא תודה אמרתי אז אולי משהו אחר תרצי שאל לא תודה אני לא צמאה או רעבה אבל ילדתי היקרה אולי רק פת לחם לא תודה אמרתי אני מתעקש קחי דבר מה לאכול אמר אינה חשקה נפשי בדבר מאכל או משקה תענתי אבל בבקשה ילדתי אתן לך מה שתרצי אולי עוגה או מלך חלב חם אולי, לא תודה אמרתי ולפני שהספיק להגיד עוד דבר ברחתי אל ביתי ונעלתי על מנעול ובריח הדלת.
30 באוקטובר 1807
הרגשנו מאוד בחסרונו של האוכל, לא נותר לנו דבר לאכול והאגם קפא לא ידעתי מה לעשות אך למזלי מצאתי אולר חד במגירה במטבח, לקחתיו וחתכתי עיגול בקרח, היו לנו מים! לקחתי עימי גם גרזן לחטוב עצים חטבתי עצים ולקחתיהם עימי והספקתי לצוד אייל מסכן אחד(מסכן מאוד) לקחתיו הביתה אך כשהייתי קרובה פגשתי את.. המוכר מחנות הציוד לסירות, פחדתי עד מוות וברחתי לפני שיספיק לפנות אליי, הוא החל לרדוף אחרי הוא היה אדם חיוור וגבוה עם הבעה מלחיצה מעט הגעתי הביתה בשניה האחרונה, נילתי את הדלת והסתכלתי החוצה דרך החלוו, לבדוק אם הוא הלך הוא הלך רק כעבור שעה ארוכה ואני נרגעתי והכנתי אוכל
עדיין יש עוד
אופס
שואל השאלה:
^הייתי צריכה סיפורים ממש קצרים (כאלה להביא לילדים בכיתה ב)
תודה בכל מקרה3>
^הייתי צריכה סיפורים ממש קצרים (כאלה להביא לילדים בכיתה ב)
תודה בכל מקרה3>
באותו הנושא: