למישהו יש סיכומים בתורה

רי האבות

בראשית פרק כ"ח, פס' 1 9 יעקב נשלח לארם כדי להינשא בסוף בראשית פרק כ"ז רבקה מצליחה "לסובב בכחש" את יצחק בטענה שאם יעקב יינשא לאישה מבנות הארץ, הדבר יביא למותה. בנוסף, היא מצליחה להרגיע את כעסו של יצחק על יעקב, ובמקביל לשכנע את יעקב לצאת לארם, פן ייפגע על ידיאחיו. יצחק קורא אליו את יעקב ושולח אותו לארם, לבית דודו לבן, אחי אימו. הוא מעביר אליו את ההבטחות שהבטיח אלוהים לאברהם: פריון ונחלה. עשו, השומע כי יעקב נשלח לארם, וכי נישואין לבנות הארץ הם חטא בעיני הוריו, מחליט "לעשות דווקא" ומתחתן עם מחלת בן ישמעאל, שהיא בת דודתו מצדאביו אביו.

בראשית כ"ח פס' 10 22 חלום יעקביעקב עושה כמצוות הוריו ויוצא לחרן.[הערה גם קטע הזה, מורכב לדעת חוקרי מקרא , משני מקורות ספרותיים שונים, ויש בו כפילויות]. "כי בא השמש" בכל התנ"ך כולו הצרוף של השמש + הפועל ב.ו.א מורה על שקיעת השמש דווקא. יעקב מגיע למקום מסוים, משתמש באבן ככרית, ונרדם. בחלומו, הוא רואה מלאכים העולים ויורדים בסולם, שראשו מגיע השמיימה (במקור הספרותי השני, אלוהים הוא הניצב בראש הסולם!). אלוהים מציג את עצמו בפני יעקב בצורה המזכירה את הפתיחה לעשרת הדיברות (ראה גם בראשית ט"ו 7) ומבטיח לו את הארץ אשר הוא שוכבעליה. אם נתייחס להבטחה זו כלשונה, הרי ההבטחה היא לשטח מצומצם מאד. את זה הבינו כבר חז"ל וחיברו מדרש נחמד: "הארץ אשר אתה שוכב עליה" מאי רבותיה? [איזה דבר גדול יש כאן?] אמר ר' יצחק: מלמד שקיפלה הקדוש ברוך הוא לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה להיכבש לבניו" (תלמודבבלי, חולין, צ"א עמוד ב') עוד מבטיח אלוהים ליעקב רוב צאצאים, ואת הארץ כולה, וכמו לאברהם, גם ליעקב נאמר כי כל משפחות האדמה יתברכו בו. לבסוף, מבטיח אלוהים ללוות את יעקב בדרכו, לשמור עליו ולהחזירו לארץ ישראל. יעקב מתעורר משנתו ומבין מחלומו כי למקום יש קדושה מיוחדת, וזהו כנראה השער לשמים (פס' 17). הוא לוקח את האבן עליה הניח את ראשו בלילה, משתמש בה כמצבה, כאות לזיכרון, וקורא למקום "בית אל". זהו כנראה הסיפור האטימולוגי על מקור שמה של העיר בית-אל, אם כי כבר אברהם בונה לידה מזבח ל- ה'. (ראה בראשית י"ב 8) לאחר כל זאת, נודר יעקב נדר, כי אם אלוהים יהיה איתו, ישמור עליו, יספק לו אוכל ובגדים וישיב אותו חזרה לבית אביו, הוא יאמין בו לעולם, והמקום בו הניח את האבן כמצבה יהפוך למקדש לאלוהים, והוא יביא לאלוהים מעשר מכל הרכוש אשר יהיה לו (פס' 20 22) נדרו של יעקב יוצר שתי בעיות, האחת ספרותית והשנייה אמונית. הבעיה הספרותית היא שהנדר "מתעלם" מהבטחה מפורשת של אלוהים ליעקב לעשות את כל מה שיעקב מבקש בנדרו (פס' 13 15). הבעיה האמונית היא שיעקב מתנה את אמונתו במילוי דרישותיו מאלוהים, מה שהופך את אמונתו ל"תלויה בדבר", וכבר אמרו חז"ל: "אהבה התלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה" קל וחומר אם מדברים על אמונה. את הקושי הראשון ניתן לפתור באמצעות ההסבר כי בקטע זה מצטרפים שני מקורות ספרותיים. באחד מהם מופיעה הבטחתו של אלוהים, ובשני הנדר של יעקב.. לבעיה האמונית לא מצאתי הסבר המניח את דעתי! פס' 22 כנראה ניסיון להקדים את קדושתה של ירושלים ומקום המקדש לימי האבות, או לחילופין, ניסיון להסביר מדוע נבנה בבית אל מקדש לאלוהים בימי ירבעם. ניסיונות כאלה מצאנו גם בבראשית י"ד 18 20 וכן גם בראשית כ"ב 14. גם שם ניכרת ידו של עורך מאוחר בטקסט, ולא ארחיב

לאחר שהתעורר מחלומו, מעודד מההבטחות שקיבל מאלוהים, ממשיך יעקב בדרכו מזרחה, אל משפחת אימו. הוא מגיע לבאר מים ולידה עדרים.

מוטיב הבאר מסתבר שבסיפורי התורה, הכרויות לצורך נישואין נעשות ליד הבאר. כך הכיר אליעזר את רבקה, כך הכיר משה את ציפורה ועכשיו נפגשים גם יעקב ורחל ליד הבאר. יעקב מתחיל בשיחת הכרות עם הרועים, ומסתבר לו שהגיע לכתובת הנכונה.
כאשר יעקב רואה את רחל, הוא מתמלא בכוח פיזי, ומצליח להזיז את האבן מעל פי הבאר (כנראה כדי לחסוך ממנה את ההמתנה לבואם של שאר הרועים, ואולי כדי להרשים אותה בכוחו, מעין "טקס חיזור" גברי), מבצע שלדברי הרועים נחוצים כמה אנשים כדי לבצעו.

לאחר שיעקב משקה את צאנה של רחל "וישק את צאן לבן" הוא מיד מנשק את רחל: "וישק יעקב לרחל". זוהי הנשיקה היחידה בין גבר ואישה המתוארת בתנ"ך, וזהו מעשה חריג ביותר באותם הימים. חז"ל והפרשנים המסורתיים עמלו קשות כדי להסביר את מעשהו של יעקב: הוא נישק את רחל רק לאחר שכבר התוודעו זה לזו, הוא נישק אותה נשיקת קרוב משפחה, ולא נשיקה שבין גבר ואישה, רחל הייתה ילדה קטנה ועוד. אחרים מסבירים כי יעקב מבין מיד כי טעה ולכן הוא פורץ בבכי, ולא דווקא מהתרגשות. לאחר מכן הוא מספר לרחל שהוא קרוב משפחתה: "אחי אביה" כאשר כוונתו במילה "אחי" היא קרוב משפחה, ולא "אח" במובן המילולי, שהרי יעקב הוא בן דודתה של רחל (לבן, אביה, הוא אחי רבקה, אימו של יעקב). לבן שומע על בואו של יעקב ורץ לקראתו ושומע את קורותיו.
לבן נוקט לשון קרבה ומזמין את יעקב להתארח בביתו. לאחר זמן הוא מציע ליעקב כי יקבל שכר תמורת עבודתו, וכי אין זה מחובתו לעבוד חינם, ללא תמורה. בהערת אגב, מספר המחבר כי ללבן שתי בנות: לאה הבכירה, ורחל הצעירה.
אמנם יעקב מתואר כ"איש תם" (בראשית כ"ה 27) אבל מעשיו, כפי שראינו לא היו תמיד שיא התמימות, והנה הוא נתקל עתה ביריב ערום ונכלולי לא פחות ממנו. לאחר שסיים את מכסת שבע השנים של עבודתו תמורת רחל, יעקב תובע מלבן לקיים את ההסכם.

לבן מכין טקס נישואים ומשתה, אבל בלילה, הוא מכניס לאוהלו של יעקב ואל מיטתו את לאה, ולא את רחל! יש מי שרואים במעשה זה עונש בבחינת "מידה כנגד מידה" ליעקב. יעקב ניצל את עיוורונו של אביו כדי לגנוב את הברכה, והנה לבן מנצל את החושך, בו שרוי יעקב באוהל, מעין עיוורון מטפורי, כדי לרמותו, ולהשיא לו את האחות האהובה פחות.

יעקב מתקומם כנגד מעשהו של לבן, אך לבן, שהיה, כאמור, ערמומי לא פחות מיעקב, מנצל מנהג מקומי וטוען כי אסור היה לו להשיא את האחות הצעירה לפני הבכירה. הוא הניח, כנראה בצדק, כי יעקב היה מסרב לעבוד תמורת לאה, ועל-כן כמובן, לא סיפר ליעקב על המנהג המקומי הזה. יתר על כן, לבן דורש מיעקב "מלא שבוע זאת, ונתנה לך גם את זאת". למשפט זה כמה פירושים. יש הטוענים כי כוונתו של לבן היא שלאחר שבעת ימי המשתה יקבל יעקב גם את רחל. ללא תמורה. אחרים, והם הרוב, טוענים כי לבן לא מוכן להפסיד את המוהר עבור לאה, ולאחר שיעקב עבד שבע שנים תמורת רחל, עליו לעבוד שבע שנים נוספות, הפעם תמורת לאה. המשך הסיפור תומך כמובן בפירוש השני. יעקב נשאר שבע שנים נוספות בבית לבן, ואילו לבן נותן ללאה ורחל שפחה לכל אחת, את זלפה ואת בלהה. גם קטע זה מסתיים בתיאור של אהבה: יעקב אוהב אמנם את שתי נשותיו, אבל רחל היא אשתו האהובה יותר.


פסוקים 31 35 לאה יולדת ארבעה בנים
המוטיב של "הולדת הגיבור" חוזר גם כאן. המספר "חותר" להגיע להולדת יוסף, ועל כן, גם במקרה הזה רחל עקרה, אולי כעונש על כך שיעקב אוהב אותה יותר מלאה. גם כאן, מי שאחראי על הלידה הוא אלוהים: הוא "פותח" את רחמה של לאה ומכאן גם ניתן להבין, למרות שתיקת הכתוב, כי עקרותה של רחל היא רצון האל.

לאה יולדת ליעקב ארבעה בנים, כאשר לכל אחד מהם מצורף ההסבר האטימולוגי לשמו