שאלה לדתיים שמבינים - גילי הביולוגי - 20, אבל גילי האמיתי הוא 9. אל תצחקו.

אני לא המבין הכי גדול בדיבוקים ואני לא יכול להגיד לך שאתה עדיין בן 9 או שאתה באמת בן 20.
לדעתי יכול להיות שהדפוס חשיבה שלך הוא שונה עדיין
ויש לך רצון להספיק את מה שלא הספקת ב11 שנים האלה.
בגלל זה אתה עדיין במקום של "ילד"

וואלה תקשיב הכל יכול להיות, יש מצב שאולי אתה חושב על זה יותר מדי וזה מעכב אותך, יש מצב שאתה פשוט אוהב דברים שכביכול נחשבים "צעירים", ויש מצב שיכול להיות שבאמת זה נכון מה שאתה אומר ואתה מנטלית בן 9 כי פשוט לא באמת גדלת.

השאלה מפחידה אותי

שואל השאלה:
מצטער אם הפחדתי. זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע.

אין לי מושג מצטערת הייתי ממש שמחה לעזור, אבל יש מצב שקצת תרחיב על זה שהיה לך דיבוק איך זה הרגיש?מה קרה?איך עליתם עלזה?ומה המצב חירום שהיית בו?מצטערת על החקירה פשוט זה ממש מעניין אותי

שואל השאלה:
חח אין בעיה לא הרבה שואלים אותי על זה (מביך לספר לאנשים).
גם אני הייתי מתעניין אם זה היה קורה למישהו אחר, כי זה נשמע מאוד מפחיד לחשוב שרוח שולטת עליך, אבל אני יכול להגיד לך שזה לא..
לא מרגישים את זה. פשוט חיים עם זה כמו תאומים סיאמיים..
אם את רוצה שאני ארחיב מה מרגישים, אז עדיין אתה בגוף של עצמך, אתה עדיין שולט במעשים שלך אבל באופן מוגבל. יש הרגשה כאילו אתה מתחלק בגוף עם עוד אחד (למרות שאתה לא מאוד מודע) ובמקרה שלי הוא היה וותרן וכן העניק לי שליטה חלקית בעצמי, למזלי אני זוכר המון מהילדות שלי..
אפשר להגיד שהיינו משתתפים על הגוף שלי. אני יודע שזה נשמע מוזר. זה באמת מעצבן שמישו אחר הבוס שלך והוא זה שקובע מתי יהיה תורו לשלוט בגוף ומתי יהיה תורי..
על עצמי אני יכול להעיד כיום שאני מרדן ועקשן (זה האופי האמיתי שלי) גם הוא היה מרדן (כפי שהוא התנהג בתוכי), אז בדבר אחד אני בטוח וזה שהייתי רב איתו על הגוף שלי כי אין מצב שאני אוותר..
היה בינינו המון הבדל (שאני יכול להעיד עליו מהרגע שהוא יצא ממני)
הוא היה היפראקטיבי, אנרגטי, חברותי, מרדן, אמיץ, הוא אהב לעשות ספורט ודברים מסוכנים, אתגרים, מוזיקה, היה לו ביטחון עצמי בשמים וחוסר מודעות עצמית קשה.
אני ההפך הגמור, אני פחדן (הוא היה קופץ מגגות ועושה דברים "פארקוריסטים" והיום אני חוטף התקף חרדה רק מהמחשבה שאני??עשיתי?? את זה?, זה לא נתפס לי), אני שונא ספורט, אני אוהב יותר אומנות, שקט ושלווה, , יש לי חרדה חברתית. אני מאוד רגיש ועוזר לאחרים, אני ביישן (הוא לא, הוא אגואיסט ועף על עצמו) ואני לא היפראקטיבי ואנרגטי.
אז כשהוא יצא כולם פשוט הרגישו ש"נהייתי מישהו אחר" ועד היום אנשים ודודים ומשפחה לא מזהים אותי ולוחשים להורים שלי מה קרה לי. חחח. זה באמת מתסכל. אבל מה לעשות אנחנו לא אותו אחד זה לא אותו אופי..אני יודע כי לא הייתה לי ברירה להכיר אותו כל כך טוב הוא היה בתוכי, וואי איך זה נשמע סרט מדע בדיוני רע...
אני לא בטוח אם הסתדרנו או לא, נראה לי שבאמצע כזה. אולי כן הסתדרנו כי לשנינו היה דמיון מפותח, אהבנו מוזיקה, ציור ועוד לכן לפעמים היינו עושים דברים בהסכמה אני מניח. תחשבי פשוט אם יש לך אחים, דמייני איך זה לחיות עם אחד דבוק לך לוריד כל היום...11 שנה זה מלא זמן, אבל הרב מחק לי את הזיכרון מהרבה דברים שהוא עשה אז שכחתי.
מה שכן איך הגעתי לבית חולים ועמדתי למות זה בגלל שהטמבל הזה החליט יום אחד שבא לו לצאת מהגוף שלי (אולי באמת לא הסתדרנו) וניסה להתאבד איתי. בכל מיני דרכים..אני לא אפרט..
והרב עלה על זה לבד, אין לי מושג הייתי בבית חולים ואחרי שהבראתי סיפרו לי שרב הוציא ממני דיבוק, לא יודע בדיוק מה היה אבל זה יצא..
מצטער על החפירה..

וזאת שמעלי לא שכחתי, ברור שאני יודע לכתוב זה שהוא היה בי לא אומר שלא הייתי בבית ספר ולמדתי (אבל איתו לצערי הוא היה היפרקטיבי בטירוף וגרם לי לברוח מהבית ספר העיפו אותי כבר מ3 בתי ספר. מגיל 12 מבטיח שלא הייתי כזה. והתעודה שלי נהייתה טובה.)

שואל השאלה:
אני אומר לך שרב בא אלי לבית חולים והתחיל לעשות לי טקס (הבית חולים וההורים שלי עדים) אני לא דמיינתי את זה..אבל מן הסתם אני מבין אותך זה נשמע פסיכי

שואל השאלה:
אז סתם רב נסע מהצפון לבית חולים אסותא לעשות לי טקס גירוש שדים? מוזר לא? לא הזמנו אותו

שואל השאלה:
ואם זה בטעות הצטייר כדבר חמוד וחברי שאפשר לשלוט בו ולזרום איתו כמו פיצול אישיות אז להפך, אני לא זוכר חצי מהזכרונות שלי (כשאני מסתכל באלבום תמונות שהייתי קטן אני לא מזהה את עצמי) והוא סיכן לי את החיים ברצינות בכל מיני סיטואציות כמעט מתתי, ושלט בי בניגוד לרצוני, אז זה לא חמוד או הגיוני כל כך כמו פיצול אישיות, סליחה אם התיאור הצטייר ככה והטעתי, ניסיתי בעדינות לא להפחיד יותר מדי וגם ככה אני לא זוכר הרבה

^^^^^^אני האנונימית שביקשה ממך שתספר איך זה היה וזה נשמע מחריד ידעתי שסיפורים כאלו קורים אבל חשבתי שזה בדרכ רק בחול כי שם יש הרבה יותר דיבוקים ומבטיחה זה מפחיד ברמות
אתנ לא פוחד שהוא שוב פעם ישתלט עליך?והפעם ביותר קשה או משהו?ואתה לא מבואס מזה שאתה בקושי מכיר את עצמך?

שואל השאלה:
אני מכיר את עצמי (עברו 9 שנים) פשוט לקח לי הרבה זמן להכיר את עצמי.
עד שהתרגלתי חח נגיד את זה ככה..
כאילו אם להרחיב אז שהדיבוק יצא זה היה ממש מסובך בשבילי בהתחלה, הייתי בטראומה בהתחלה ואפילו לא ידעתי ממה (בגלל שסיפרו לי רק אחרי שנה שהיה לי דיבוק)
אז בהתחלה אנשים חשבו שהתנהגתי מפחיד כי פחדתי מכל בני האדם והייתי מתחבא לאורחים בבית ולמשפחה מתחת למיטה כדי לא להיתקל באף אחד, והברזתי מהבית ספר עד סוף השנה מפרנואידיות ונעלמתי לכל החברים הכי טובים שלי (כלומר שלו, אוף, אני עד היום לא יודע אם הם שלי או שלו) ואף אחד לא הבין למה אני מתנהג ככה והמורות היו מתקשרות וחופרות..האמת שהיום גם אני לא מבין בשיט מה עבר עלי...אין לי הסבר. עכשיו אני בסדר.
אז אפשר לומר שעברה עלי טראומה שאני לא הייתי מודע אליה (?)
מה שהכי מבאס זה להסתכל באלבום תמונות שלי ולראות מישהו אחר, לראות את עצמי ילד אבל להבין שזה לא אני. כאילו אין לו קשר אלי והאלבום של בן אדם זר לגמרי שנראה כמוני,
זה ממש אבל ממש מבאס.
אז ברור שזה מפחיד אני תמיד פוחד שזה יחזור, אבל הרגיעו אותי ואמרו לי שמוציאים אז זה בלתי אפשרי.

ואו איזה סיפור.
רק מהכתיבה שלך אפשר להבין שאתה לא ילד בן 9. אולי באמת נשארו בך כמה דברים ילדותיים אבל אני מאמינה שלכולנו.
איזה הזוי הסיפור, הדיבוק היה לו שם? או גיל?

שואל השאלה:
מאיפה אני יודע חח

^^^וואו זה טראומה ברמות אבל לפחות עברת את זה ועכשיו הכל בסדר איתך?