מי צודק בסיפור? אני או המחנכת?באמת יצאתי כ"כ לא בסדר?

קרה משהו בבוקר ויצא מצב שבשאר היום הייתי ממש ברע. היה לנו שיעור חינוך הרגשתי ממש רע אז ביקשתי ממנה לצאת היא לא הסכימה אז אמרתי לה לפחות ל2 דקות רק לשטוף את הפנים ולחזור (כי הייתי ממש עם דמעות בעיניים) גם לא הסכימה.
חזרתי לשבת ואז אחרי 10 דק' יצאתי בלי האישור שלה
בערב היא שלחה לי הודעה קולית שהיא חיכתה להודעה או לשיחת טלפון כי אני חייבת לה הסברים על זה שיצאתי באמצע ושהיא כועסת עליי
אז שלחתי לה את ההודעה הזאת:
היי, תיארתי לעצמי שאת מצפה להסבר
אבל לא ידעתי אם לרשום לך או לא..
גם שניסיתי לדבר איתך בשיעור ולהסביר
ראיתי שזה לא באמת משנה ורק העיקר שאני לא אצא. באותו רגע זה היה גדול עליי להישאר והייתי צריכה שנייה את השקט הזה לא סתם ביקשתי ממך אפילו 2 דקות בחוץ רק להירגע ולחזור
שדיברנו ולא הסכמת לי נשארתי מתוך כבוד אלייך ולמה שאת מבקשת ממני אבל שהרגשתי שאני באמת לא יכולה יצאתי

היא שלחה לי הודעה שהיא תתקשר אליי עוד מעט ונדבר על הדברים. ואז בשיחה היא רק אמרה שהיא מבינה (סיפרתי לה מה קרה שבכיתי) אבל שמבחינתה אני עדיין יצאתי ממש לא בסדר.