29 תשובות
ראיתי עכשיו שהוא מת
כואב לי עליו
כואב לי עליו
גדלתי על הספרים שלו וזה חתיכת שוק.
אני בהלם מהבנאדם הוא דוחה אותי
אני בהלם מהבנאדם הוא דוחה אותי
מזעזע אני בשוק על הכל
ממש מזעזע
אבל להתאבד זה לא הדרך הוא צריך להתמודד עם ההשלכות של מה שהוא עשה
והאמת היה לי קשה לשמוע שהוא מת ואפילו עצוב... אבל זה הגיע לו
אבל להתאבד זה לא הדרך הוא צריך להתמודד עם ההשלכות של מה שהוא עשה
והאמת היה לי קשה לשמוע שהוא מת ואפילו עצוב... אבל זה הגיע לו
ממש אהבתי את הספרים שלו פתאום אתה מגלה שאת הדברים האלה שהילדים כותבים הוא עשה בעצמו
לאף אחד לא מגיע למות.אם הוא בוחר לעשות את זה הוא פחדן.שיתמודד עם הבעיות שלו,ולפחות יבקש סליחה ממי שהוא פגע בה וגם מה אשמים הילדים שלו,והמשפחה שלו
אנונימית
הוא היה יכול להתוודות על פשע ולקבל את אשמה ולהתמודד עם זה בכלא , אולי לא יסלחו לו , אבל לפחות הוא היה יכול לתקן את הפשע איכשהו, לגבי מה שעשה לבנות, זה לא בטוח שהן יסלחו לו , שעושים משהו כזה לאישה, זה פוגע נפשית ופיזית ומנטלית, הוא היה יכול ללכת לכלא ולקבל את האשמה עליו וגם אולי לקבל טיפול בעצם אולי הוא חשב שאין דרך לתקן את זה או יצר הרע גבר עליו, גם מי שצדיק לפעמים עושה טעויות כאלה .. וטעויות חמורות מאוד שקשה לסלוח עליהן
יאו פשוט מזעזע. אני הייתי מעריץ שלו לפני כל הסיפור, ועכשיו....איזה כואב.
אין מילים.. מזעזע. עצוב לי כל כך.
גדלתי והתבגרתי על הספרים שלו, הערכתי אותו בתור סופר ואדם.
לא מעניין אותי אם זה היה נכון או לא.. פשוט כואב לי בכל מקרה...
גדלתי והתבגרתי על הספרים שלו, הערכתי אותו בתור סופר ואדם.
לא מעניין אותי אם זה היה נכון או לא.. פשוט כואב לי בכל מקרה...
מבינה את הכאב שלך ^
תודה^
הגעתי למסקנה שהשמועות נכונות. יש הוכחות חותכות.. את הלב.
הגעתי למסקנה שהשמועות נכונות. יש הוכחות חותכות.. את הלב.
נראה לי התשובה הכי ארוכה בסטיפס ever :)
אני יודעת,אני חופרת כזו .-. אבל בסדר :)
בקישור המצורף יש גם תשובה יפה על כל הנושא.
שואל השאלה:
^^^אני גם חשבתי על זה(;
^^^אני גם חשבתי על זה(;
אנונימית
טוב די חבל לי על המשפחה שלו אבל גם על אלו שהוא הטריד, לא מעשה יפה בכלל, כנראה שכל אדם גדול יותר גם היצר שלו יותר גדל והניסיון קשה מאוד, שלא נדע ולא יקרה לנו בתקווה שלא יקרה.יש כאלה שעוד מתקשים להבין את זה.שאין ברירה אז אין ברירה אלא לפרסם, החרדים צריכים לחשוב יותר על דברים כאלה ולא להתבייש להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה כמו שאצל אנשים אחרים וחילונים זה משהו ששומעים, והם לא מתביישים להראות ולדווח על זה ,אצלם זה פתוח ולא סגור גם אם זה קורה אצלם בחברה , שיש מודעות גדולה אפשר לטפל בזה ולשנות את זה , אבל חרדים נוהגים לא לספר ולהסתיר דברים כמו זה , אם הם רוצים שיראו שהם בני אדם וכל זה עדיף שיראו גם את הדברים הלא טובים שקורים אצלם , אין מה לעשות, במיוחד שמדובר באנשי ציבור חרדים , ורבנים וסופרים, באמת חבל עליו שככה נפל במעשים, הוא חרדי והוא אמור לשמור נגיעה ולא להסתכל לאף אישה חוץ מאשתו, לחרדים יש שמירת נגיעה וצניעות כולל לגבי לראות נשים אחרות, אצלם זה ככה עד חתונה ואז אפשר , הבעיה שהוא נכשל בשמירת נגיעה ממש ונגע והטריד, אסור לו לעשות את זה, היה לו אסור לפעול ככה, הוא מכיר את הדת ותורה ואת הלכות שמירת נגיעה וצניעות, זה טאבו גדול מאוד לגעת במישהי שלא אשתך פלוס להטריד אותה או ילדים אחרים , הוא לא שמר על נגיעה בזמנים האלה, הוא עשה טעות ענקית שנתן לעצמו לטפל גם בנשים פלוס לילדים וככה נפל ביצרו , הוא היה יכול לומר למישהו אחר לטפל בילדים או למישהי אחרת לטפל בנשים עבורו, הוא לא היה צריך להסכים לטפל בנשים אם הוא יודע שאסור פאקינג לגעת או להיות ליד אישה שהיא לא אשתו, והוא עבר על זה כמה פעמים והרס לאנשים את החיים פלוס שאותם אנשים שבאו אליו היו פגיעים מאוד והוא ניצל את זה נגדם , אתה גם מטפל ואמור לטפל באחרים לא להזיק להם , המטרה שלך בתור רופא או מטפל היא לרפא ולעזור ולהבריא אחרים חס ושלום היא לפגוע ולהטריד ולהרוס, היה לו ניסיון שהוא נכשל וכוח רב מדי אבל הוא ניצל את זה נגד אנשים אחרים, וכמו שאומרים בספיידרמן בכוח גדול יותר באה גם אחריות גדולה יותר , אותם אנשים וגם אנשים באו לעזרה נפשית והחלמה בתקווה ובאמונה והם סמכו עליו ובטחו בו והאמינו לו ובו כל הזמן עד הרגע הזה, אני אישית לא חושבת שצריך להסתיר דברים כאלה גם אם האדם היה איש ציבור וסופר ואיש משפחה ואהוד על הציבור עצמו, אני יודעת שזה לא פשוט וקשה , קראתי כתבות על זה השבוע, אבל צריך לבחור לעשות את הדבר הנכון והוא לא פשוט בכללית , כי טוב יש לו משפחה שאשתו אלמנה ובן יתום שנית, זה באמת כואב לי עליהם ולא נעים לחוות משהו כזה ועוד שהם אוהבים אותו והיה עבורם בעל ואבא ואיש טוב , ועבור אלה שעדין ממשיכים לאהוב זה לא פשוט גם כן, אבל גם עבור אלה שנפגעו הוא לא היה טוב, וגם להם יש רגשות, נכון שאין ברירה וזה עלול לפגוע בציבור חרדי לרוב וכל מי שאהב וקרא את ספרים שלו וכל זה ומעבר לזה שיתד נאמן אמר שהוא התאבד וכל הטיוחים שיש לרוב, אבל אני לא חושבת שצריך להסתיר את זה בשביל שמשפחה שלו לא תפגע וזה יפגע בנשים ואנשים וילדים שסבלו בגלל זה , ואם כן יוציאו את זה, זה יפגע במשפחה שלו וכל זה אבל אותם אנשים שנפגעו ישמחו שיש צדק, אין שחור ולבן יש גם אפור ועוד צבעים ויש גם עוד אנשים בסיפור , אני צריכה לומר שאני מצטערת שמשפחה שלו עוברת את זה, אם לא היה עושה משהו כזה לאנשים ונשים וילדים שסבלו בגללו, כל זה הקטע הזה לא היה קורה ואנשים היו ממשיכים לקרוא ולאהוב אותו וכל היה קשת וענן ושום אמון פה לא היה נשבר בגלל זה, אם הוא לא היה עושה מה שעשה אז, לרוע המזל הוא כן עשה וזה קרה ואנשים נפגעים ונשים נפגעו וילדים סבלו והייתה הטרדה מינית ונגיעיות אסורות ודברים לא טובים וטראומה וכעס והסתרה והכחשה וכל זה, ועכשיו האמון שבור לרסיסים אבל מפה אפשר לנסות להמשיך הלאה אני השלמתי עם רוע הגזרה , אני מאחלת למשפחה שלו רק טוב ושימצאו אושר וגם שיהיה מישהו טוב יותר עבור אשתו של חיים ולדר , אין ברירה אם המקרה כבר יצא וזה אמור לצאת, מים שקטים חודרים עמוקים. ואני מצטערת שמשפחתו סובלת בגלל זה אבל גם מצטערת שאותם אנשים ונשים וילדים היו צריכים לסבול ולשתוק ולהסתיר מרוב פחד מה יעשו לו במגזר החרדי וכל זה, שם זה לא כמו אצל החילונים שאם מספרים אפשר שתעזור המשפחה ואנשים ויש מודעות, שם זה פחות , גם זה כמו במקרים האלה שרב אונס את התלמיד שלו כמו שהיה בכיפת ברזל עם גור אריה אז בסדרה ההיא , לא לספר אולי הוא ימשיך בחייו וכאילו זה לא קרה ומשפחה שלו תהיה מאושרת וכל זה וימשיכו לקרוא את הספרים ואנשים שסבלו מזה יסבלו ויצטרכו טיפול ועזרה או שיפגעו בהם, וזה עתיד היה להתפוצץ ואם לספר זה יציל אותם ויהרוס אותו ומשפחה שלו וכל זה, אין דרך אחרת האמת חוץ מספר את האמת, ולהבא אני מקווה שלא נגלה עוד דברים מבישים על שום איידול שהכרנו ואהבנו והערצנו בחיינו עד השנים הבאות.
כן.. התקשורת במיוחד והציבור החרדי בפרט מוציא שם שה' ישמור על כל מי שרק קשור לדברים כאלו, ובצדק..
כן והלב מדמם למוות , זה כואב עד מוות , אילו רק זה לא היה הוא ולא היה עושה דברים כאלה בעבר כל זה לא היה קורה אבל לרוע המזל זה קרה, הקראמה לא סלחנית בכלל בדברים כאלה, זה כמו פצצה מתקתקת , אתה מטריד בנות יום אחד, ואחרי כל הזמן שאתה עושה טוב, זה חוזר אליך, קראמה, מידה נגד מידה, אלוקים או יקום או הקפדה של אנשים יכולה להתנקם בך יום אחד..
אני רואה שהפכת את האריכות לדרך חיים:)
(אם זה בגדר פריקה אז נסלח לך)
(אם זה בגדר פריקה אז נסלח לך)
סורי אני הייתי בשוונג על דברים כאלה רוב הזמן קשה לי להפסיק, גם כן אוטיזם לפעמים מקשה לי בדברים כאלה
ולגופו של עניין: זה טמון במילה "סוטה" אדם שסוטה מהדרך, זה יכול להיות סטייה קטנה אבל אם הוא ממשיך ללכת באותה צורה ולא מתקן, לאט לאט היא מתרחבת כמו שכתבת.
אבל חשוב לזכור שתמיד יש אפשרות לחזור ולתקן ויש ג"כ סימני אזהרה בדרךוכו' ואפ' בסוף הדרך כמו שהיה עם הסיפור של רבי אלעזר בן דורדיא שעליו נאמר יש קונה עולמו בשעה אחת.
ואכמ"ל.
אבל חשוב לזכור שתמיד יש אפשרות לחזור ולתקן ויש ג"כ סימני אזהרה בדרךוכו' ואפ' בסוף הדרך כמו שהיה עם הסיפור של רבי אלעזר בן דורדיא שעליו נאמר יש קונה עולמו בשעה אחת.
ואכמ"ל.
אין שום בעיה. כתבתי בהומור. מי שלא רוצה שלא יקרא.
"גם כן אוטיזם"
?? על הרצף??
?? על הרצף??
קראתי או שמעתי סיפור על מישהו שהוא רב נראה לי , אני לא זוכרת בדיוק, הוא חשב שהוא יכול לנצח את השטן וזה אבל הוא נפל והפסיק להאמין, יש לזה מקורות יותר טובים.הקטע הוא . היה לו יצר הרע שחזק יותר מאמונה הדתית שלו , וגם באלוקים, הוא עצמו אמור לדעת שיש מי שרואה ושומע ,לא הגיוני יותר פשוט לבקש מחילה וסליחה מאלוקים ומאנשים שפגע בהם מאשר לברוח ?הוא היה יכול לעשות את זה,זה כמו בימים הנוראים , עם תפילת הנעילה וכל הסליחות של בגדנו ועשינו ומעלנו וכל זה, אם זה היה חשוב לו , הוא חגג את זה באלול והוא אמור לדעת ,כלומר כל יום זמן שאתה עושה מעשה רע אתה צריך שיהיה לך ימים נוראים לעשות מחילה וכפרה על זה ולומר מעלנו ובגדנו ורימנו ואבינו מלכנו וכל זה , ולא רק באלול תשרי ויום כיפורים , אלא במשך כל הזמן שאתה עושה משהו כזה או עשית צריך לחשוב .. לאן נלך מפה לא יודעת, כן אני על הרצף .
גם אני שמעתי אותו...אני חושב שאת מתכוונת לאיזה רב שרצה להביא את הגאולה ע"י השבעה של מלאכים וכל זה ובסוף נפל לקליפות היות ולא הגיע הזמן עדיין. אם לא התכוונת לזה אז לא נורא.
אולי , לא זוכרת, כנראה שכן, מה שעשה לא היה בסדר בתור חרדי אפילו, ונודה בזה כולנו פה מכירים את שמירת נגיעה אצל חרדים שזה לא לדבר עם נשים ולהתקרב וכל זה חוץ מחתונה ואחריה ואז אפשר, מעבר לכל זה אסור לדבר, להיות, להתקרב ולגעת בהן, זה מעורר לפי הלכה דברים אסורים, אם הוא נגע ודיבר והיה ליד, הוא עבר על הלכה של שמירת נגיעה ועיניים, מילא היה יכול לבקש להעביר אותן למישהי ולא לטפל בהן, אם היה מרגיש שזה יותר מדי עבורו היה יכול להפנות אותן למטפל אחר אם הוא הרגיש שזה ניסיון לא קל ,עשית טעות, תודה, אל תמשיך לעשות טעיות כאלה , פלוס שיצר המיני שלו לא היה שבע כנראה וגם מה לעשות.. אף אחד בעולם לא מושלם או צדיק טהור שאין לו יצרים מיניים או רעים שלא נכשל בהם אז וקודם והיום גם..
אני חושבת שהוא היה צריך אז ללכת לטיפול ולהתוודות אז לפני שכל זה הסבתך השנה, אם הוא היה מודה בפשע או הולך לרב שהוא מאמין בו ומספר לו שהוא חטא בשמירת נגיעה ועיניים ונגע בבנות ועשה דברים לא טובים וביקש סליחה והיה מנסה לתקן אז ומפסיק לטפל בנשים וכל אנשים שנפגעו ממנו ומראה סוג של חרטה, היה טוב יותר ,אני מכירה דמויות פיקטביות מספרים שאני קוראת כמו גורלו של אפולו עד לאנימה שהיו אנשים רעים אבל בחרו להתמודד ולשנות ולחיות בשביל לתקן, מי שקרא את גורלו של אפולו של ריק ריידן יודע שאפולו היה לא אל טוב והוא השתנה לקראת הסוף , הבדל שהוא למד להשתנות והבין שהוא לא היה משהו וחלק מסיבה בגלל מה שעבר אז וגם שהבין שהוא צריך להשתנות ולתקן מה שעשה גם אם לא יסלחו לו בכלל והוא עשה התמודד ועמד בזה , וזה עצוב שדמות כמוהו בספרים של ריק שעשתה מלא דברים רעים בספרים כן השתנתה אבל מישהו מעולם הזה שהוא אמיתי לא הבין שהוא צריך להשתנות , תמיד אומרים שמודה יעזוב וירוחם, אם חיים ולדר היה מבין אז שמה עשה היה טעות איומה וחמורה בגלל היצר שלו ושיצר שלו מכשיל אותו הורס את כל עבודה הטובה שלו וקשה שעשה בשביל לעזור לאנשים אחרים, ועוצר את עצמו לפני שכל זה יחמיר לאנשים ולו , הוא יכול היה ללכת לספר לרב או לעצור את זה או אפילו לא לקבל נשים לטיפול שלו , מה הקטע הזה שהוא קיבל בנות לטיפולים שלו שאסור לו הלכתית ודתית להיות ודבר עם נשים שלא אשתו ?הוא חרדי שומר נגיעה , מי נתן לו רשות לטפל בנשים שלא אשתו בכלל או להסתכל עליהן או לטפל בהן, זה ניסיון שאי אפשר לעמוד בו, והוא גבר שיש לו יצרים מיניים, לחילונים לפחות יש מודעות ליצרים שלהם והם מודעים שגברים חרמנים יותר מנשים , למרות שאצלם עם גבר מטפל באישה הוא יודע שאסור לו לגעת בה מינית או להטריד, גם אצלם יש את זה אבל להם יש מודעות ורוב הדברים שהם מודעים אליו , ושוב חיים ולדר הוא חרדי מאמין , הוא שומר נגיעה וצניעות ועיניים ועם זאת הוא עבר על איסור נגיעה וצניעות שהסכים לקבל נשים לטיפולו, וגם עבר על החוק של כל מטפל לא לגעת יותר מדי במטופלים שלו מינית או אישית, אתה מטפל באנשים אסור לך להתקרב אליהם יותר מדי או להטריד נשים, התפקיד שלו היה רק לטפל, אסור שזה יהפוך למשהו אחר. זה כמו שמורה אסור לו להתאהב בתלמידה והוא עוד נשוי או להטריד אותו, זה צריך להיות קשר של מטופל ומטפל . לא יותר מדי, וחיים נכשל גם בזה ,באותו זמן הוא יכול היה להבין שטעה, להתנצל בכנות וללכת לרב ולבקש שלא לטפל יותר כי הוא לא יכול להמשיך לטפל בעודו פוגע בהם וגם להסכים ללכת כלא ולהשתקם שם , אז כן יהיה לו שם רע , וכן הוא יהיה בכלא וכל זה אבל לפחות אם היה עושה את את זה, לא יהיו עוד מקרים כאלה, הוא גם יכול לעצור את זה קודם, להתוודות ולהבין ולהרגיש חרטה כלשהי ,לו אסור לגעת בנשים שלא אשתו , הוא היה צריך להבין את זה, הוא גדל על הדת וברכי יהדות והוא היה צריך להכיר בזה שאסור לו להסתכל ולראות ולהיות ליד נשים ולדבר אתן, לא היה יכול לבקש ממישהי אחרת לטפל בנשים במקומו ? אישה שתטפל בנשים, הוא היה יכול להינצל מניסיון קשה מאוד ולא ליפול, כולם יהיו מאושרים ושמחים, שום נפגעים לא יהיו ולא תלונות, וכל אחד ימשיך לקרוא את ספרים שלו. אם רק היה חושב על לבקש מאישה לטפל בנשים במקומו, גם לא להטריד אנשים וילדים , לא היה גם מזיק לו אם היה מנסה להרגיש קצת חרטה ולעצור את עצמו, אין מעצורים גם למי שהוא מאמין בדת ואמורים להיות מעצורים ותמרורים עצור פה..
ברור.
כמו שכתוב במשלי: מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם.
כמו שכתוב במשלי: מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם.
עצוב שהוא לא בחר להתמודד אלא לברוח ולהתאבד , המקרה של יהודה משי זהב שנה שעברה אז, היה אותו דבר, הוא גם היה אדם שעשה מעשים מגוונים בפני אנשים ונשים ביחד, גם הוא היה יכול לתקן את זה, והוא התאבד, חיים ולדר גם כן , אתה מלמד אנשים על מוסר וערכים ומסרים לחיים, נתת להם השראה וערך לחיים , אתה הורס את זה בזה שאתה מתגלה שעשית דברים שההפך ממה שלימדת ואמרת בספרים שלך וגם שלא בחרת להתמודד כמו שכתבת בספרים שלך וגם פשוט התאבדת .יש טעויות שאסור לעשות כמו שנאמר בכמעט מלאכים, יש טעות הרות אסון שגורמות לדברים לא יפים. ואני אצטט מה שהיה במונלוג של עונה 3 טוב אני אעתיק אין לי כוח לכתוב :" זה בקושי רגע, שניה אחת שבה אדם טועה בדרך.
החל משם כל צעד שאנחנו עושים מרחיק אותנו יותר ויותר מעצמנו.
אין לנו מודעות לטעויות שאנחנו עושים, בקושי תחושה, אפילו לא קול קטן פנימי שאומר לנו "משהו לא בסדר". ולמרות שהקול הקטן הזה נמצא שם, אנחנו ממשיכים בשלנו, מתעלמים ממנו, מרמים את עצמנו, כמעט בהכרה (כמעט מודעים לזה).
אתה רואה אותו מגיע, אתה יודע שהדבר הזה שאתה עומד לעשות, ישנה את הכל, ובכך אתה עושה כל מה שאתה עושה.
כבר הובסת, כבר התרוקנת, כבר נעלמת, כבר איבדת, כבר בגדת בעצמך...
ואז אתה מביט בראי וכבר לא מזהה את עצמך, מישהו אחר מביט בך, שואל אותך "לאן הלכת ??? איפה אתה ???".
טעות גוררת טעות. זה כל כך קל לטעות בדרך אבל כל כך קשה לחזור משם...
זה כמו דחף, רגע בלתי נשלט, אבל כבר אין דרך חזרה.
אפילו אם יש לנו כוונות טובות, טעות אחת יכולה לשנות הכל, להרוס הכל.
אתה כבר אבוד, טועה, שוגה, ואם אין לך כיוון, לאן כבר תוכל ללכת ???
יש אזהרות... אבל אנחנו לא מקשיבים להם והולכים ישר אל הטעות.
לטעות זה לעשות משהו כשאנחנו חושבים רק עצמנו ולא על אף אחד אחר !
מה קרה לנו ??? למה אנחנו טועים כל כך ??? למה היינו על כך חלשים ???
כאשר אתה עושה טעות אחרי טעות אתה לא יכול אפילו להתלונן, אין לך אפילו את הזכות הזאת...
אתה רץ, אתה מיואש, אבל כשבחרת בדרך האלכסונית והקצרה, הדרך חזרה היא ארוכה הרבה יותר.
כי בדרך הקצרה שלך גרמת כאב, פצעים שנדרש להם המון זמן להירפא.
ואז הכאב הופך לטינה, לעצב ישן, משהו בלתי נשכח.
אני כבר לא מי שהייתי... ואתה כבר לא מי שהיית, אז איפה אתה ??? איפה אנחנו ???
אתה רוצה להחזיר את הזמן לאחור, אתה רוצה לחזור להיות מי שהיית, אבל זה כבר מאוחר מדי...
הרי טעויות ההווה הן טרגדיות העתיד.
אתה רץ אבל זה כבר מאוחר מדי, ובזמן שאתה רץ נשמתך בוכה, כי אתה יודע שהיה עלייך להקשיב לקול הקטן הזה, ללחישה הזאת בלבך שאמרה לך שטעית בדרך.
אתה רץ ורץ, אבל זה כבר מאוחר מדי, ואתה יכול רק להביט בראי ולשאול את עצמך "איפה אתה" ???
אנחנו היינו חלשים, טעינו בדרך, בגדנו, התרחקנו, איבדנו את העקרונות, את הערכים, את הידידות, את אהבה ובגלל זה הפכנו לפגיעים.
מטעויות לומדים, אבל יש טעויות שאסור לבצע, יש טעויות טראגיות, חשוכות מרפא.
אנחנו לא ידענו ולא יודעים ללמוד מהטעויות שלנו, ולכן זה מה שקורה.
כולנו עושים טעויות, כולנו שוגים, אבל לכולנו יש אזעקה, קול בעמקי נשמתנו שאומר לנו "אתה טועה, אל תעשה זאת", הטעות היא לא להקשיב לקול הזה, לא להגיב לאזעקה הזו.
וגם אם תלך לאיבד, גם אם תטעה בדרך, הקול הזה תמיד יהיה שם, הקול הזה בעמקי נשמתך שמסמן לך את הדרך ואומר לך "היי, איפה אתה ??? איפה אתה ???".- בנימה זו , לחיים ולדר הייתה אעזקה , קול קטן, נגיד היצר הטוב שלו שניסה בטוח לעצור אותו מלעשות את זה לאנשים, הוא בחר לא להקשיב ולא להתמודד ולא לבקש סליחה, כולנו עושים טעויות ושוגים, אבל יש גם לכולנו אזעקה ,תמרורים, קול קטן, יצר הטוב , מצפון וכל מה שתקראו לזה , לבחור בדרך הקצרה מובילה לכאב, הוא לא מי שהוא היה , היו לו מעצורים, ותמרורים, ואזעקות שצילצלו לו כל הזמן שעשה את זה, באותו זמן הוא היה יכול להקשיב לזה, לעצור ולהתבונן לרגע ולחשוב מה למען השם אני עושה בכלל, הוא נפל, אומרים ששבע פעמים נפל צדיק וקם, הוא לא קם כמו שנאמר, הוא נפל והמשיך ליפול. וכמו שאומרים במולנוג הזה. מטעויות לומדים אבל יש דברים שאסור לבצע, טעויות טראגיות, חשוכות מרפא, לא ידענו לא יודעים ללמוד מטעיות שלנו וזה מה שקורה , כנל לחיים, הוא לא למד מטעוית שלו לא השתנה והבין. הטעויות שלו , הפכו לנזקים שעשו צלקות קשות. שלא נגיע לדברים הרסניים כאלה לעולם שנדע ללמוד מכל טעויות ולא לעשות דברים רעים לאחרים, אמון הוא דבר שברירי עבורנו בני אדם, קשה לבטוח מחדש בבני אדם לאורך כל הבגידות ושברים, קל לבגוד, לשקר וכל זה, קשה לבנות אמון, צריך להוכיח אמון.
החל משם כל צעד שאנחנו עושים מרחיק אותנו יותר ויותר מעצמנו.
אין לנו מודעות לטעויות שאנחנו עושים, בקושי תחושה, אפילו לא קול קטן פנימי שאומר לנו "משהו לא בסדר". ולמרות שהקול הקטן הזה נמצא שם, אנחנו ממשיכים בשלנו, מתעלמים ממנו, מרמים את עצמנו, כמעט בהכרה (כמעט מודעים לזה).
אתה רואה אותו מגיע, אתה יודע שהדבר הזה שאתה עומד לעשות, ישנה את הכל, ובכך אתה עושה כל מה שאתה עושה.
כבר הובסת, כבר התרוקנת, כבר נעלמת, כבר איבדת, כבר בגדת בעצמך...
ואז אתה מביט בראי וכבר לא מזהה את עצמך, מישהו אחר מביט בך, שואל אותך "לאן הלכת ??? איפה אתה ???".
טעות גוררת טעות. זה כל כך קל לטעות בדרך אבל כל כך קשה לחזור משם...
זה כמו דחף, רגע בלתי נשלט, אבל כבר אין דרך חזרה.
אפילו אם יש לנו כוונות טובות, טעות אחת יכולה לשנות הכל, להרוס הכל.
אתה כבר אבוד, טועה, שוגה, ואם אין לך כיוון, לאן כבר תוכל ללכת ???
יש אזהרות... אבל אנחנו לא מקשיבים להם והולכים ישר אל הטעות.
לטעות זה לעשות משהו כשאנחנו חושבים רק עצמנו ולא על אף אחד אחר !
מה קרה לנו ??? למה אנחנו טועים כל כך ??? למה היינו על כך חלשים ???
כאשר אתה עושה טעות אחרי טעות אתה לא יכול אפילו להתלונן, אין לך אפילו את הזכות הזאת...
אתה רץ, אתה מיואש, אבל כשבחרת בדרך האלכסונית והקצרה, הדרך חזרה היא ארוכה הרבה יותר.
כי בדרך הקצרה שלך גרמת כאב, פצעים שנדרש להם המון זמן להירפא.
ואז הכאב הופך לטינה, לעצב ישן, משהו בלתי נשכח.
אני כבר לא מי שהייתי... ואתה כבר לא מי שהיית, אז איפה אתה ??? איפה אנחנו ???
אתה רוצה להחזיר את הזמן לאחור, אתה רוצה לחזור להיות מי שהיית, אבל זה כבר מאוחר מדי...
הרי טעויות ההווה הן טרגדיות העתיד.
אתה רץ אבל זה כבר מאוחר מדי, ובזמן שאתה רץ נשמתך בוכה, כי אתה יודע שהיה עלייך להקשיב לקול הקטן הזה, ללחישה הזאת בלבך שאמרה לך שטעית בדרך.
אתה רץ ורץ, אבל זה כבר מאוחר מדי, ואתה יכול רק להביט בראי ולשאול את עצמך "איפה אתה" ???
אנחנו היינו חלשים, טעינו בדרך, בגדנו, התרחקנו, איבדנו את העקרונות, את הערכים, את הידידות, את אהבה ובגלל זה הפכנו לפגיעים.
מטעויות לומדים, אבל יש טעויות שאסור לבצע, יש טעויות טראגיות, חשוכות מרפא.
אנחנו לא ידענו ולא יודעים ללמוד מהטעויות שלנו, ולכן זה מה שקורה.
כולנו עושים טעויות, כולנו שוגים, אבל לכולנו יש אזעקה, קול בעמקי נשמתנו שאומר לנו "אתה טועה, אל תעשה זאת", הטעות היא לא להקשיב לקול הזה, לא להגיב לאזעקה הזו.
וגם אם תלך לאיבד, גם אם תטעה בדרך, הקול הזה תמיד יהיה שם, הקול הזה בעמקי נשמתך שמסמן לך את הדרך ואומר לך "היי, איפה אתה ??? איפה אתה ???".- בנימה זו , לחיים ולדר הייתה אעזקה , קול קטן, נגיד היצר הטוב שלו שניסה בטוח לעצור אותו מלעשות את זה לאנשים, הוא בחר לא להקשיב ולא להתמודד ולא לבקש סליחה, כולנו עושים טעויות ושוגים, אבל יש גם לכולנו אזעקה ,תמרורים, קול קטן, יצר הטוב , מצפון וכל מה שתקראו לזה , לבחור בדרך הקצרה מובילה לכאב, הוא לא מי שהוא היה , היו לו מעצורים, ותמרורים, ואזעקות שצילצלו לו כל הזמן שעשה את זה, באותו זמן הוא היה יכול להקשיב לזה, לעצור ולהתבונן לרגע ולחשוב מה למען השם אני עושה בכלל, הוא נפל, אומרים ששבע פעמים נפל צדיק וקם, הוא לא קם כמו שנאמר, הוא נפל והמשיך ליפול. וכמו שאומרים במולנוג הזה. מטעויות לומדים אבל יש דברים שאסור לבצע, טעויות טראגיות, חשוכות מרפא, לא ידענו לא יודעים ללמוד מטעיות שלנו וזה מה שקורה , כנל לחיים, הוא לא למד מטעוית שלו לא השתנה והבין. הטעויות שלו , הפכו לנזקים שעשו צלקות קשות. שלא נגיע לדברים הרסניים כאלה לעולם שנדע ללמוד מכל טעויות ולא לעשות דברים רעים לאחרים, אמון הוא דבר שברירי עבורנו בני אדם, קשה לבטוח מחדש בבני אדם לאורך כל הבגידות ושברים, קל לבגוד, לשקר וכל זה, קשה לבנות אמון, צריך להוכיח אמון.