אתם חושבים שהדור שלנו עושה יותר מדי רומנטיזציה למחלות נפשיות?

יאפ

לא. אני פשוט חושבת שלא מפחדים או מתביישים להגיד או לשער שזה מה שיש להם. לא צריך לדעתי ללכת לאבחון כדי לקבל "רשות" להגיד שאת מרגישה חרדתית או מדוכאת כי אלה רגשות לגיטימיים שקורים לכל אחד.
וגם אם מישהו אומר שהוא בדיכאון למרות שהוא לא אובחן - איזה רע זה עושה?
זה לא גורם לאנשים לזלזל בכאלה שבאמת אובחנו. ויש סיכוי שהוא באמת בדיכאון אבל לא יכול ללכת להתאבחן.
אין סיבה לזלזל ברגשות של אנשים.

יש ויש
יש כטלה שבאמת מקצינים ויש כאלה שבאמת אשכרה סובלים ברמות

חד משמעית
זה מבזה אותנו בתור חולי נפש שאנשים בריאים נפשית פתאום מאבחנים את עצמם או שואפים להיות מאובחנים במחלה כלשהי. יש יותר מדי רומנטיזציה ועידוד ברשתות החברתיות וחבל כי זה נכנס לילדים קטנים לראש ולא עוזב:')

כן, זה כאילו אם פעם זה היה משהו מפחיד שאף אחד לא רוצה כי זה להיות חולה נפש וזה היה נשמע מאוד מלחיץ, אז עכשיו זה כמו להיות שייך כי לכולם יש ועושים על זה בדיחות וכאלה, זה בסדר לעשות בדיחות אבל ההשפעה של זה כמעט בלתי נמנעת.
ואני לא אומרת שאנשים ממציאים או שצריך לזלזל ברגשות שלהם, אני מדברת על מחלות נפשיות כמושג שלדעתי התפיסה של זה השתנתה ולא רק לטובה.

שואל השאלה:
הכוונה היא לא לזה שצריך אבחון כדי לאמר שאתה בדכאון או משהו
הכוונה היא שהרבה אנשים מתייחסים להפרעות נפשיות כאל "אקססורי"

אני אישית לא חושבת שמתייחסים להפרעות נפשיות ככה, ואם יש כאלה שכן אז הם מאוד מעטים.