צריכה ייעוץ בנוגע לאימונים אכילה והפרעות אכילה

אני בדומה למצב כמו שלך רק אין לי הפרעה
פשוט תפסיקי לחשוב על זה.
הבעיה אצלי שאני מתחילה לאכול ופשוט לא מפסיקה. לא הבנתי למה זה קורה לי ואני מנסה לסדר את זה ולהשלים עם המצב כי הגוף צועק לאוכל

תשדלי לאכול כמה שיותר, זאת התקופה שהגוף זקוק לאכול בכמות גדולה. אם לא תאכלי, לא תתפתחי

שואל השאלה:
כל הכבוד לך שאת אוכלת בכל זאת!
תנסי לא לאסור על עצמך מאכלים מסויים או להגיד אם כבר אז כבר

אצלי זה בכיוון האנורקסיה אני פשוט לא אכלתי, אבל עכשיו אני כן אוכלת פשוט קשה לי עם השגרה של להתאמן ולספור קלוריות ולהקפיד על זה, אני חייבת לשנות ולהוריד מהעומס הזה קצת אבל מפחדת שזה יהרוס לי את הביטחון העצמי בגלל שאם מפסיקים להתאמן/לאכול חלבון אז נהיים פחות חטובים

ברור שלא.
בתקופת הסגר זה פשוט היה מזעזע
התחלתי להתאמן באופן קיצוני ולאכול מעט מאוד ארוחות קטנות

זה פשוט התפרץ לי וכבר למעלה משנה שיש לי התפרצות באכילה, אני לא מצליחה להשתלט על הכמות.
אבל אני יודעת שזה מה שהגוף שלי צריך כרגע ומנסה להשלים עם זה

על תחשבי על זה ככה, שאת תהיי פחות חטובה.

תסתכלי על זה שתהיי יותר בריאה, יותר שמחה,
תתפתחי, תגיעי להשיגים ובסופו של דבר אנחנו כולה ילדות, לא מתאמנות לאוליפמיאדה

אל*

שואל השאלה:
האמת שאיך שנסחת את זה באמת עדיף להיות שמחים על פני חטובים אבל:
חוץ מהפרעות אכילה קשה לי גם בגלל דיכאון וכל זה.. אני מפחדת שאם אני אהרוס את השגרת אימונים ואכילה שלי אני לגמרי אאבד את זה ואשקע עוד יותר (וגם ככה קשה), בנתיים מרגיש שזה מה שמחזיק אותי יציבה

אל תחשבי על זה שאת לא תיהי רזה,
אל תתני למחלה החולנית הזו לנהל אותך,
אם את מרגישה שאת מאבדת שליטה תבקשי עזרה חיצונית זה לא בושה!!
תנסי להכריח את עצמך לאכול ולשחרר כי אין ברירה אבל לרוב במחלה הזו זה כבר לא בשליטתך,
אז תפני למי שיכול לעזור לך.
תראי את זה שתיהי שמחה ולא תתעסקי רק בקלוריות ואת תהני מהדברים שנהנית מהם לפני שזה השתלט עלייך, שאת יכולה להיפגש עם חברים ובאמת להיות שמחה ולא רק לחשוב על המחלה הזו.
לחברה שלנו בכללי יש אובססיה חולנית למראה החיצוני, את לא אשמה את פשוט חלק מחברה שהכתיבה לך איך את צריכה להיות.
לכי לדיאטנית ותבקשי עזרה,
את לא תוכלי להתמודד לבד רק את ועצמך.
תשתפי את ההורים לפחות.
והכי חשוב,
זה חשוב שהתחלת לאהוב את עצמך אבל אם תיהי אובססיבית לזה זה יהיה הפכפך .
זה חשוב ספורט ואכילה נכונה אבל לא שזה מרכז חייך, וכנראה את לא עושה את זה בצורה הנכונה,
תמצאי את הדרך בעזרת אנשים שיכולים להראות לך אןתה.
כי לבד זה מורכב מידי ואת תאבדי את עצמך.

שואל השאלה:
אבל גם אם אין לי הפרעת אכילה עדיין יש לי דברים אחרים, ההפרעת אכילה נובעת מדיכאון וכו
לא מצליחה לראות סיבה להחלים באמת, אני לא יודעת למה אני מתאמנת ואוכלת אני פשוט מפחדת להפסיק

תקשיבי, דיכאון זה גם מורכב,
וזה גם נוגע במה שכתבתי למעלה,
תטפלי בזה,
אנחנו אנשי סטיפס לא באמת יכולים לעזור לך.
לא בקטע רע אבל את צריכה עזרה מקצועית.
הלכת לפסיכיאטר,
אני אישית סובלת מהפרעות חרדה ואני לוקחת פריזמה שממש עוזרת לי,
ואם את כותבת שאת לא רואה סיבה להחלים אז אי אפשר לעזור לך,
אי אפשר לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו.
תבקשי עזרה, תשתפי, את ההורים,
את הבית ספר, מישהו שיכול לעזור לך.
אל תיהי עם זה לבד באמת.
הכל מתחבר להכל,ההפרעת אכילה מגיעה מהדיכאון.
כנראה גם הדיכאון נובע ממשהו.
ותדברי את זה, אני באמת חושבת שאת יכולה לשנות את המצב שאת נמצאת בו אם רק תעזרי לעצמך ולא תשתמשי במילים כמו "אני לא רואה סיבה להחלים"
זה רק יוריד אותך! בטח שמגיע לך להחלים!!!
אל תוותרי על עצמך ועל הזכות שלך לחייך.