מה אתם חושבים על הסיפור של קארין באומן?

יש מצב אתן מסבירות לי מה קרה לה? לא הבנתי כלום וכולם מדברים על זה

^תראי את הסרטון שאורטל עמר העלתה

אני מתמודדת עם הפרעות אכילה כבר כמעט שנתיים, כשראיתי את את הכתבה לא הפסקתי לבכות ולהגיד לעצמי "מה, אני אמשיך לסבול ככה כל החיים? אם היא לא מצליחה לצאת מזה במשך 15 שנה למה שאני אצליח"
כמה שעות אחרי הכתבה פשוט נזכרתי בה והתחלתי שוב לבכות
אבל הפעם עליה, פשוט התחלתי לבכות עליה ולהתפלל לאלוהים שהיא תצליח לצאת מזה. זה ככ לא פייר שהיא סובלת ככה במשך 15 שנים זה פשוט לא הוגן
אני ממש רוצה לחבק אותה ולהגיד לה שהיא יכולה לצאת מזה.
אני לא מבינה למה לא מאפשרים לה אשפוז בכפייה, זה שהיא חיה זה בכלל נס
אני מתה מפחד להגיע למצב שהיא נמצאת בו כי אני לא כזה רחוקה משם):

עצוב ברמות שהיא הגיעה למצב כזה

עצוב ממש, אני חושבת שצריך להראות את הכתבה הזאת בתיכונים להסביר כמה המחלה הזאת נוראית ולא סתם עוד דיאטה

עצוב ככ. נוראי המצב שהיא הגיע אליו

עצוב לי לראות אותה ככה, עוד נלחמת בסיוט הזה.. אני חושבת שהיא חזקה עצם זה שהיא לא מאבדת תקווה,אני מזמן איבדתי.. אבל מאמינה שהיא תצליח לעבור את המחלה הזו. אמא שלה כל כך תומכת.. אני כל כך שמחה בשבילה שהיא זכתה באמא כזו, היא לא לבד למרות שהיא מרגישה כך ובגלל זה אני מאמינה שהיא תצליח לצאת מזה. היא כל כך חזקה! 15 שנים? מי שחווה הפרעות אכילה יבין את הכאב שלה ויבין כמה קשה זה, מגיע לה להיות מאושרת ואני מאמינה שהיא תהיה מאושרת.

כאבתי את כאבה ורציתי מאוד לחבק אותה. אני עצמי מתמודדת, והתמודדות שלה היא כנראה עצומה מאוד למול ההתמודדות הקטנה שלי - ואני לא מצליחה לדמיין אפילו איך זה מרגיש להיות היא. מאחלת לה שתצליח להתייצב ואולי אף להבריא. ולכל הבנות שזה גורם להן לאבד תקווה - ככל שנמצאים פחות שנים במחלה, יש סיכוי גדול יותר לצאת מזה. זה גם משתנה מאחד לאחד, וזה מושפע גם מכח הרצון וההבנה כמה המצב הקיים רע.