איך הקטע הזה? *טריגר אלימות*

"אל תתקרב לפה!"
"את לא תגידי לי מה לעשות, אישה."
נשמעו קולות מאחוריי הדלת, קולות מצוקה. ואפילו ששמעתי את אמא שלי נאנקת בפנים לא העזתי לומר מילה.
אבא שלי תמיד היה אדם קשוח, הוא מעולם לא פינה את הכלים או דיבר יפה אל אמא, ואפילו לא הביא לה ביום האהבה זר פרחים ושוקולדים.
עמדתי מאחורי הדלת, דלת החדר של ההורים. נאבקתי בדמעות שעמדו לזלוג לי מהעיניים, כיסיתי את הפה עם הידיים בשביל לא להוציא קול.
אבל זה המשיך והמשיך, חפצים נזרקים לאוויר ונשברים, צרחות קולניות נשמעות מבעד לדירה. לא אתפלא אם השכנים כבר ממזמן ממתינים עם ניידת בחוץ.
כעבור משהו כמו שעה, אמא יצאה מהחדר ואני העמדתי פנים ישנה. היא חמקה מהדלת בזהירות על קצות האצבעות והלכה לכיוון חדר האמבטיה. נעמדה מול המראה כששיערה פרוע, ניסתה לחטא חבלים סגולים וסימני חנק על ידה.
לאט לאט יכולתי לראות את הדמעות שנחנקות בתוכה, את קולות המצוקה שנעולים מהפחד ואת רעידות גופה.
אבל אני, אני לא עשיתי דבר.