אני רוצה לעזוב את הבית וקשה לי לחכות עד הצבא, עוד חודש וחצי 18

18 שנים אני תקועה בחדר עם אח שלי התאום! (מילא הייתי עם אחות בחדר) אין לי פרטיות ואני הבנתי שזה עשה לי ממש טראומה ובגלל זה יש רשימה ענקית של דברים שלא יכולתי לעשות וזה דרדר וממשיך לדרדר נפשית

אח שלי הגדול עם חדר לבד בצבא מאז שאני בכיתה ז (שהייתי אמורה לקבל פרטיות כבר מגיל ההתבגרות) ועד עכשיו הוא עדיין בקבע ולא נותנים לי את החדר שלו!
כל השבוע אמא שלי הולכת לישון בחדר שלו ובסופשים הוא חוזר לחדר שלו, ויש לו בכלל דירה בתל אביב אז למה שלא ישאר שם!

והסיפור הכי מעצבן זה שההורים שלי לפני כמה זמן קנו דירה חדשה ואנחנו מוכרים את שלנו, אבל זה יהיה רק כשאני אתגייס ורק אז כשאני אהיה כבר בת 18 וחצי אני אקבל חדר פרטי אבל אני לא מסוגלת לחזור למקום שגרם לי להרגיש כל כך רע והם ידעו שאני ואח שלי נעזוב את הבית ולא נחזור ונעדיף להישאר בצבא (לא כמו אח שלי שתקוע עד עכשיו בגיל 23 ועושים בשבילו הכל ואנחנו מטפלים בכל הבית והוא לא עושה כלום)

אני ביקשתי להיות בחדר של אח שלי אבל לא נותנים לי כי אמא שלי רוצה להיות שם ובעיה שלה שהיא נהייתה נשואה לאבא שלי (ובבית החדש לא יהיה לה חדר לבד אז אני לא מבינה מה הקטע) ואח שלי האגואיסט לא אכפת לו שאנחנו סובלים במשך 18 שנים ולא מסוגלים להתפתח בשום צורה

ההורים שלי לא מסכימים לי ממש לעבוד ואני יכולה להשיג לעצמי עבודה בהייטק (ואני סתם משיגה בשביל עצמי) אבל זה כבר יהיה חסר פואנטה, יש לכם עצות?