17 תשובות
שואל השאלה:
אוקיי, אז אני אחדד שהכוונה שלי כשנכנסתי לסטיפס ופרקתי היא לא בשביל דעות של צודקת או לא צודקת, אלא פתרונות או רעיונות שאני אולי לא מודעת אליהם שאני יכולה לעשות.
לא בקטע של תקיפה חלילה, פשוט רוצה לחסוך בתגובות מיותרות
אנונימית
וואי בת אדם יש לך בעיות
שואל השאלה:
כן אני ליטרלי פרקתי את הבעיות שלי פה כרגע
אנונימית
אני כל כך מזדהה איתך בדיעבד. סיימתי י"ב ואני באמת הרגשתי כמוך כל כך הרבה זמן
אני מצטערת שאת צריכה לחוות את הכאוס הזה כרגע אבל אני יכולה לומר לך שאם אני עברתי את זה וזה מאחוריי תאמיני לי שכל אחד יכול ובמיוחד את. רואים שאת בוגרת מנטלית ואני מאמינה שאת תצליחי עם זה יותר משאת מצפה. חשוב שיהיו לך פרופורציות ושלא תאבדי את עצמך בדרך, זה תהליך שתחווי עם עצמך ואת תתבגרי ותתפתחי ממנו מאוד למרות המערכת הדפוקה הזאת.
אני מאמינה בך, תעשי מה שבגדר היכולות שלך ותדאגי לעצמך מנטלית קודם כל, זה הכי חשוב. אם את צריכה לפרוק או אפילו אם אני איך שהוא אוכל לעזור לך עם הלימודים את מוזמנת באהבה.
3>
למרות שאני מבין אותך ויפה שאת יודעת מה את רוצה לעשות. אני חושב שזה חשוב לעבור את המסגרת הבסיסית, בשביל שתהיי בן אדם יותר בוגר, מפותח ומוכן לחיים. לדוגמה: גם אדם שלא יעסוק במקצוע החשבון חשוב שידע קצת חשבון בשביל שלא ירמו אותו וכן שיוכל להתנהל בחיים בחכמה וכו'. לא סתם לומדים את המקצועות האלו. זה בסיס!! יחד עם זה את יכולה להשקיע יותר במקצועות שמעניינים אותך ובאלו שפחות פחות.
שואל השאלה:
^^תודה אנונימית❤

^הלוחם
אתה צודק שצריך את הבסיס, אבל אתה לא חושב שעד כה כבר למדתי את הבסיס? התיכון זה רק בגרויות על כל החומר עצמו, אבל הבסיס כבר נלמד בכל שנות היסודי והחטיבה.
זתומרת שיש לי ידע בסיסי בכל אחד מהמקצועות האחרים, פשוט אני לא חושבת שזה משתלם לי לשבור את הראש על בגרויות בהם. וכשאני אומרת 'לשבור את הראש' אני מתכוונת ל- תסכול, חרדה, בכי, דיכאון, לחץ, פחד, אובדניות, או בקיצור שבר מנטלי. זה חתיכת דבר להתמודד איתו (כל פעם לפני כל בגרות או מבחן שוב ושוב מחדש). אבל לא משנה עכשיו, בסופו של דבר נשאלת השאלה "האם זה היה שווה את זה?" ואני חושבת שספציפית לי זה לא שווה את זה.

בקשר לזה שאמרת שאני יכולה להשקיע במקצועות החשובים שלי...
אני ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל זה לא הגיוני מבחינה עובדתית אין לי מספיק זמן בשבוע בשביל ללמוד כלכך הרבה דברים. אם היו יותר מ24 שעות ביממה יכול להיות שזה היה אפשרי, אבל זאת בדיוק הסיבה שאני אומרת שזה לא שפוי.

נ.ב בעקרון המקצוע שאני עוסקת בו זה מדעי המחשב. עם זאת מתווספים להם עוד מקצועות שאני מייחסת אותם ל"מקצועות הכי חשובים שלי", מתמטיקה, אנגלית ופיזיקה. (גם לשון, אפילו שהוא לא מתחבר, פשוט הוא מקצוע חשוב בפני עצמו)
^מה שאני באה להגיד פה, זה שכל מקצוע זה חתיכת מקצוע ודרוש אליו 100 אחוז השקעה אם אני רוצה להצליח בו עד הסוף. אז אני מבינה ואני יודעת את זה, יותר מהכל אני גם רוצה את זה, אבל אני לא מסוגלת לזה מבחינה נפשית. ועובדתית זה גם לא הגיוני, כי שוב, גם אם אשקיע את כל הזמן שיש לי בלמידה, זה לא מספיק. אבל כמובן שכל זה לא מעניין את משרד החינוך
אנונימית
אני מבינה אותך אני הרגשתי בדיוק כמוך
בכיתה י' אובחנתי עם דיכאון ובקושי תפקדתי, הייתי בטוחה שבגרות לא תהיה לי ושאני סתם יושבת שם ומבזבזת את הזמן שלי
אין לי פיתרון מושלם לתת לך, פשוט נתתי מעצמי הכל ולא ויתרתי
הייתה לי מחנכת מדהימה שלא נתנה לי ליפול
גם ההורים הציבו לי קצת תנאים אז ממש התאמצתי
אני לא אשתמש בבגרות הזאת אבל בכל זאת תמיד טוב שיהיה
ואת יותר חזקה ממה שאת חושבת
עברת כבר עשר שנים במערכת, תתני לכל זה להתפרק בשביל שנתיים אחרונות?
אני חושבת שאת מסוגלת ואל תמעיטי בערכך
אל תשאפי להוציא מאיות, לפחות ציונים עוברים שתהיה לך בגרות מלאה
מקסימום אם תצטרכי תשלימי, אבל תצאי עם בגרות ביד לפחות
את כל הדרך הזאת עשית, לדעתי חבל לזרוק הכל לפח
תאמיני בעצמך, אומרת לך בתור מישהי שהייתה במקום הזה
החיים לא הופכים לקלים יותר, גם צבא זה קשה, גם חיים עצמאיים זה קשה
בכל שלב בחיים יהיו את הקשיים שלו
ולא בכל שלב תוכלי להרים ידיים ולהחליט שזה לא מתאים לך
את צריכה להתמודד עם הקושי, זה יתן לך כלים לחיים בלי שום קשר
בקיצור אני אגיד לך את מה שאני הייתי צריכה לשמוע כשהייתי בת 16
תאמיני בעצמך את יותר חזקה ממה שנדמה לך
שואל השאלה:
^האמת שמעתי על זה קצת, לא רציתי בכלל להציע להורים שלי בגלל העלות. בכללי חשבתי על לעשות תואר באוניברסיטה הפתוחה אבל גם אז נכנס הקטע של הכסף, ואני לא מרגישה בנוח לבקש מההורים שלי כשזה מגיע לסכומים משמעותיים של כסף. כאילו בכל זאת אני רק בכיתה י, ואני ברמת העיקרון כן יכולה לסיים כרגיל 12 שנות לימוד כמו כל אחד אחר, אז מרגיש לי לא נעים שעליי הם צריכים לבזבז יותר רק כי קשה לי
אנונימית
תנשרי מהבית ספר תעברי למקצועי אל תישארי במקום שלא טוב לך אני עזבתי בכיתה י לא על לימודים על התעללות פדופיליה במערכת מודה לאלוהים יצאתי מהמערכת המסריחה הזאת !!
אנקורי סתם יקר
תעברי לפרוייקט הילה מדהים שם
את לא באמצ תדעי במה תרצי לעסוק בעתיד והחלטות יכולות להשתנות וכשהם ישתנו אולי תצטרכי את מה שלמדת,קחי את זה כשיעור לחיים/מבחן/חוויה
שואל השאלה:
כן הבעיה שזו חוויה לא חוויתית הייתי אומרת
אנונימית
את לא חייבת להצליח בהכל
תתמקדי במקצועות שרלוונטים לך בעיקר ובשאר בצורה שתספיק לא צריך יותר מידיי

טיפים להוריד את הביאוס והעומס:

- חוסר סדר יוצר מזה סטרסים מיותרים, זה כלכך מלחיץ לכן צריך לדעת איך להתנהל עם זה, לעשות תוכנית מסודרת ולקחת דבר דבר ברגיעה בזמן שלו ולדעת לקחת הפסקות כשצריך, לא ללחוץ על עצמכם יותר מידיי ולקחת משימות מעבר למה שאפשר, תני לעצמך אוויר וחופש גם לא משנה ממה זה, חשוב להגן על השקט הפנימי.

- תעשי לך סדר מסויים לפי המבחן או העבודה שהכי קרובה ובזה כל פעם תתמקדי אל תלמדי להכל בבת אחת, קחי לך שעות שהן הכי סבבה ללמידה וגם לא יותר מידיי.

- אל תלמדי בצורה מעצבנת זה לא חייב להיות כלכך חסר עניין ומסובך, כשאת לומדת בבית נגיד עושה שיעורים או למבחן וכאלה קחי ספל שוקו חם או קפה אפילו עוד משהו שאת אוהבת תפתחי את הספר באיזו פינה שאת אוהבת בבית ותתחילי לקרוא לאט לאט, הולך הריכוז? שלוק מהשוקו/קפה או שתעשי הפסקה לדקה שתיים אבל תנסי כמה שאלות ברצף עד שהולך הריכוז, זה בסדר ללמוד בשלווה מבלי ללחוץ על עצמך ולמהר לעשות את הכל בבת אחת, השוקו/קפה/משהו שאת אוהבת זה בכוונה כדי להפוך את חווית הלימוד ליותר טובה עם פינוק.

בהצלחה! (:
תעברי בית ספר או שתרדי ברמה במקום להתבכיין
אם את חושבת שהמקצועות האלה לא רלוונטים ושאת במלא בסוף תזרקי את זה לפח
אני בתיכון טכנולוגי והרבה יותר קל לי אני לומדת כמה שעות ולא נותנים שיעורי בית בכלל
אנונימית
כן
שואל השאלה:
את בכלל קראת את מה שאמרתי?
אנונימית
צודקת