אם האל היהודי רוצה שנלך רק לפי המוסר שהוא נתן בתנ"ך וכך החיים שלנו יהיו טובים אז למה הוא נתן לנו חוש מוסר טבעי?

בגלל שבלי רע לא יכול להיות טוב. אנחנו יכולים להעריך דברים טובים רק אם יש דברים רעים ואנחנו מנצחים אותם.

סטיפס לא המקום לשאלות כאלה חבר

אקווינס הגדול הבדיל בין ארבעה סוגי חוקים, ולענייננו רלוונטיים רק החוק השני והשלישי: החוק השני הוא החוק האלוהי, שהוא החוק אותו גילה לנו הבורא ית' בכתבי הקודש על פי הנבואה, והחוק השלישי הוא החוק הטבעי, והוא הצו המוסרי שבתוכנו. החוק המוסרי שואב את תקפו מהחוק האלוהי, שכן החוק הטבעי מחלק את המקרים בשרירותיות לקטגוריות של טוב ורע, ואילו החוק האלוהי הוא המחלק את הדברים לטוב ולרע לפי אמות המידה של האמת והשקר (וכבר ביאר בכך מורנו הרמב"ם ז"ל במוה"נ א, ב'), והחלוקה לטוב ורע יסודה באמת ושקר, ובכך החוק האלוהי עליון על החוק הטבעי. נמצאנו חייבים להזדקק גם לחוק הטבעי וגם לחוק האלוהי, ולדרג את החוק האלוהי כגבוה מהחוק הטבעי.

אולי להעמיד אותנו בניסיון? לראות במה נבחר: במה שנראה לנו, או בציווי שלו.
חוץ מזה, בשביל שהאדם יסכים לקבל את התורה - אמורה להיות לו לפני כן מוסריות טבעית: להכיר טבוה לבורא.

"דרך ארץ קדמה לתורה".

כדי שתהיה את הבחירה החופשית ולא שתגיד "לא הייתה לי בחירה עשיתי מה זנועדתי לעשות"