10 תשובות
תדברי עם היועצת שתטפל בזה.
שואל השאלה:
לא, אני לא מלשנית וגם על היועצת שלנו אי אפשר לסמוך מניסיון כבר נכוותי ממנה
לא, אני לא מלשנית וגם על היועצת שלנו אי אפשר לסמוך מניסיון כבר נכוותי ממנה
אנונימית
ממש לא
את צריכה להמשיך לספוג, כל דבר אחר רק יחמיר את המצב
לספוג ולשתוק, תבכי כמה שצריך ותמשיכי לספוג
את צריכה להמשיך לספוג, כל דבר אחר רק יחמיר את המצב
לספוג ולשתוק, תבכי כמה שצריך ותמשיכי לספוג
קשה לי לשמוע את זה.
קודם כל אין לך מה להרגיש רע מהם ובטח שלא לבכות. חבורה של אפסים. אבל אני מבין שקשה להתמודד עם זה לבד. אם את באמת חושבת שאת לא יכולה, תפני לסגל. אני אישית חושב שאת צריכה לענות להם, להעמיד אותם במקום. יש מקרים כמו זה שאסור לך לפחד לנבל את הפה.
קודם כל אין לך מה להרגיש רע מהם ובטח שלא לבכות. חבורה של אפסים. אבל אני מבין שקשה להתמודד עם זה לבד. אם את באמת חושבת שאת לא יכולה, תפני לסגל. אני אישית חושב שאת צריכה לענות להם, להעמיד אותם במקום. יש מקרים כמו זה שאסור לך לפחד לנבל את הפה.
שואל השאלה:
ניסיתי לא הלך
ניסיתי לא הלך
אנונימית
תקשיבי, ההגדרה של מלשין זה להלשין על משהו שלא בסדר אך שלא מפריע לך. אם את לא תגידי ליועצת או למנהלת את תמשיכי לסבול אין מה לעשות.
ברור שלגיטימי, ואני אומרת לך כבר מעכשיו, אל תתני לזה לשבת לך בלב. זה ממש יכביד עלייך ויהיה לך ממש קשה.
בסופו של דבר זה יצא וזה לא יהיה נחמד במיוחד כי זה יגרור איתו מלא מלא ריבים.
אני פעם ספגתי מלא.
כל הערה קטנה על הגוף שלי, על ההתנהגות שלי, על החיים שלי.
לא היו לי חברים אמיתיים או משפחה תומכת שיכולתי לפרוק ולספר, להוריד את העול הזה מהכתפיים.
עם הזמן המשכתי והמשכתי לספוג. לא חשבתי שזה יעשה לי על כך רע. האנשים שאני הכי אהבתי בעולם פגעו בי כל כך כל כך ולא ייחסתי לזה חשיבות ממש. רק ספגתי. בסופו של דבר, מתישהו פשוט התפרקתי.
ההתפרקות הזו הייתה נוראית. ואני מתכוונת להכי נוראית שבעולם, וזה השפיע עליי בכל כך הרבה מובנים.
בגלל כל ההערות שהעירו לי על הגוף שלי, ושמרתי את זה בלב, נתתי לזה להתבשל במוח שלי, פיתחתי מחדש את הפרעות האכילה שניסיתי ממש להתגבר עליהן.
בגלל כל ההערות על ההתנהגות שלי והחיים שלי, התחלתי לשבת בבית ימים שלמים ולבכות. כל הזמן אמרתי לעצמי שזו אשמתי, שאני לא יודעת איך להתמודד עם דברים.
לפני בערך חודשיים קיבלתי החלטה, עשיתי הסכם ביני לבין עצמי.
החלטתי שאני לא שומרת יותר בלב, שאני לא אתן לאנשים להגיד דברים כאלה עליי, ולהתייחס אליי באותה הצורה.
כמובן שעדיין יש אנשים שעושים את זה, אבל מצאתי לעצמי את האנשים שאני אוהבת, שאני יכולה לפרוק להם, ושייתמכו בי בכל מצב שאהיה.
אם מישהו קורא את זה, ובאמת שלא אכפת לי מי, והוא מעיר הערות על ההתנהגות של אנשים, החיים שלהם, הגוף שלהם, או כל דבר אחר, בבקשה תפסיקו!
אתם בחיים לא יכולים לדעת מה עובר על בן אדם. אני הייתי ככה קרובה ללעשות לעצמי משהו, ואני כל כך אסירת תודה שהיו לי את האנשים שתמכו בי ושכנעו אותי להיות חזקה יותר, ולהמשיך לחיות חיים נורמליים. יש אנשים שלא מקבלים את התמיכה הזו, וכל מילה קטנה יכולה לגרור דברים כל כך נוראיים.
אז לשואלת השאלה, לא, את לא צריכה בכלל להמשיך לספוג. בבקשה אל תגיעי למצב שאני הייתי בו. תנסי למצוא לך את האנשים שאת סומכת עליהם, וסומכים עלייך, ותפסיקי להיות זאתי שמקבלת את כל ההערות. יש לך עוד המון דברים בחיים שאת צריכה להשקיע בהם את תשומת הלב שלך, ואנשים כאלה לא צריכים להיות המוקד.
אם את צריכה משהו, כל דבר, אני זמינה בפרטי, ולא מסננת 3>
בסופו של דבר זה יצא וזה לא יהיה נחמד במיוחד כי זה יגרור איתו מלא מלא ריבים.
אני פעם ספגתי מלא.
כל הערה קטנה על הגוף שלי, על ההתנהגות שלי, על החיים שלי.
לא היו לי חברים אמיתיים או משפחה תומכת שיכולתי לפרוק ולספר, להוריד את העול הזה מהכתפיים.
עם הזמן המשכתי והמשכתי לספוג. לא חשבתי שזה יעשה לי על כך רע. האנשים שאני הכי אהבתי בעולם פגעו בי כל כך כל כך ולא ייחסתי לזה חשיבות ממש. רק ספגתי. בסופו של דבר, מתישהו פשוט התפרקתי.
ההתפרקות הזו הייתה נוראית. ואני מתכוונת להכי נוראית שבעולם, וזה השפיע עליי בכל כך הרבה מובנים.
בגלל כל ההערות שהעירו לי על הגוף שלי, ושמרתי את זה בלב, נתתי לזה להתבשל במוח שלי, פיתחתי מחדש את הפרעות האכילה שניסיתי ממש להתגבר עליהן.
בגלל כל ההערות על ההתנהגות שלי והחיים שלי, התחלתי לשבת בבית ימים שלמים ולבכות. כל הזמן אמרתי לעצמי שזו אשמתי, שאני לא יודעת איך להתמודד עם דברים.
לפני בערך חודשיים קיבלתי החלטה, עשיתי הסכם ביני לבין עצמי.
החלטתי שאני לא שומרת יותר בלב, שאני לא אתן לאנשים להגיד דברים כאלה עליי, ולהתייחס אליי באותה הצורה.
כמובן שעדיין יש אנשים שעושים את זה, אבל מצאתי לעצמי את האנשים שאני אוהבת, שאני יכולה לפרוק להם, ושייתמכו בי בכל מצב שאהיה.
אם מישהו קורא את זה, ובאמת שלא אכפת לי מי, והוא מעיר הערות על ההתנהגות של אנשים, החיים שלהם, הגוף שלהם, או כל דבר אחר, בבקשה תפסיקו!
אתם בחיים לא יכולים לדעת מה עובר על בן אדם. אני הייתי ככה קרובה ללעשות לעצמי משהו, ואני כל כך אסירת תודה שהיו לי את האנשים שתמכו בי ושכנעו אותי להיות חזקה יותר, ולהמשיך לחיות חיים נורמליים. יש אנשים שלא מקבלים את התמיכה הזו, וכל מילה קטנה יכולה לגרור דברים כל כך נוראיים.
אז לשואלת השאלה, לא, את לא צריכה בכלל להמשיך לספוג. בבקשה אל תגיעי למצב שאני הייתי בו. תנסי למצוא לך את האנשים שאת סומכת עליהם, וסומכים עלייך, ותפסיקי להיות זאתי שמקבלת את כל ההערות. יש לך עוד המון דברים בחיים שאת צריכה להשקיע בהם את תשומת הלב שלך, ואנשים כאלה לא צריכים להיות המוקד.
אם את צריכה משהו, כל דבר, אני זמינה בפרטי, ולא מסננת 3>
שואל השאלה:
תודה רבה ל this one , ההשקעה שלך מוערכת
תודה רבה ל this one , ההשקעה שלך מוערכת
אנונימית
שואל השאלה:
הכי דפוק שאני מבינה שזה שטויות שזה רק הצקות
הכי דפוק שאני מבינה שזה שטויות שזה רק הצקות
אנונימית
זה ממש לא שטויות, זה נקרא בריונות. ובבקשה, אם יש לך מישהו שאת סומכת עליו, שתפי אותו.