מה דעתכם על מה שכתבתי? מסכימים עם זה?

"מה יש לך את שקטה היום?"
"הכל בסדר?
"לא לא אני בסדר, סתם עייפה.."
אנשים לא מבינים שזה לא סוג העייפות שלהיכנס למיטה ולהשלים שעות שינה תעביר אותה.
זה עייפות של הנפש מכל הלחץ התמידי שיש בחיים לכולנו , הלחץ של לא לאכזב, הלחץ של מבחנים ובגרויות ומה יקרה אם אני לא אצליח? הלחץ מהעתיד "במה אני אעבוד?","מה אני אעשה בצבא והאם צבא זה בכלל מסגרת שמתאימה לי?"
הפחד הזה כל זמן שאני לא מספיק טוב והמחשבות על מה שוב עשיתי לא בסדר, על איפה טעיתי ומה אמרתי לא במקום כלכך משתלטות על כל המחשבות בלילה.
ויש משהו כבני אדם שקצת שכחנו, שזה בסדר לבכות, זה בסדר להגיד "קשה לי",בסדר להרגיש שאתם צריכים הפסקה מהכל.
לא תמיד צריך להיראות חזקים ומושלמים
אבל יחד עם זאת, לזכור את הדברים הטובים שכן יש לנו בחיים
משפחה, חברים, אוכל טעים, רגעים של צחוק עד שכואבת הבטן,ואני יכולה להמשיך עוד שעות
לאף אחד אין חיים מושלמים ולכל אחד יש את הנפילות שלו אבל מהנפילות הכי חזקות יקומו האנשים הכי חזקים :)
קומו ותחייכו חיוך מזיוף שלא לאט יהפוך לאמיתי ❤