ישבתי בסלון ואחותי ישבה כזה ולפני זה התווכחנו רק אומרת, והיה בנינו מתחת. וישבנו והיא התחילה להסתכל עליי ולעשות מבטים והתעצבנתי עליה כזה על המבטים. ואז היא אמרה לי את פרחה וזה והתחילה לרדת עליי ולהגיד מי שם אודם בבית ולעשות לי מבטים משפילים. נמאס לי, פשוט הייתי בפרצוף קפוא והסתכלתי עליה והיא התחילה לצחוק אחרי זמן מה ולהגיד מה את בוהה ככה וזה. נמאס לי מהקנאית הזאת באמת, זה יותר מדי בשבילי, ואז פשוט העברתי טלוויזיה למה שאני רוצה והלכתי לחדר ונעלתי, אין לי כוח פשוט, עובר עליי יום חרא במילא של אנשים קנאיים ונמאס לי להפגע. לא יודעת מה לעשות כבר /: אני בוכה באמת נמאס לי מהיום חרא הזה גם בבית ספר היה לי חרא היום.