למה כל פעם שיש לי קראש על מישהו.י אני תמיד מרחיקה אותו.ה ממני?

לגשת

שואל השאלה:
^אני לא מצליחה

למה לא

שואל השאלה:
וכל פעם שהוא.יא מתחיל.ה שיחה אני מקצרת אותה איכשהו

שואל השאלה:
^^אין לי מושג
אני אף פעם לא מוצאת את העיתוי

מבינה אותך אני גם ככה

אני חושבת שזה בא מחוסר ביטחון או שאת מנסה להכחיש את הרגשות שלך כלפיו/ה
אני אומרת מניסיון אבל יכול להיות שאני טועה

בקצרה:
את משליכה עליו את הרעיון שיש לך על הגבר המושלם וכשאת עומדת מולו את מרגישה קטנה. את מפחדת להיחשף בחולשתך ולכן מתרחקת ומרחיקה כדי לא להיפגע. הפתרון לזה הוא פיתוח האישיות שלך עד שתדעי ותרגישי את עצמך בלב שלם ראויה למערכת יחסים אמיתית ובוגרת.

באריכות:
לקארל יונג (ארכי-פסיכולוג) הייתה ההבחנה הזו, שכשאנחנו מתאהבים אנחנו משליכים על מושא אהבתינו את התכונות של האדם האידיאלי וזה מעוור אותנו. האידיאל מושך אותנו אליו, אך הוא גם חושף אותנו בחולשתינו כי בתוכנו אנחנו מרגישים בלתי ראויים לו. יש לנו חולשות והנוכחות שלו חושפת אותן, אנחנו מרגישים קטנים יותר לידו. תחשבי איך היית מרגישה ליד ראש הממשלה, האם היית מתנהגת כמו שאת מתנהגת עם חברה?

אם כן המשיכה שלך היא לא בדיוק לאותו אדם אלא לאידיאל שהוא מייצג בשבילך. את רוצה להיות לידו, לקבל מהנוכחות שלו, להרגיש את האהבה ותשומת הלב שלו. יחד עם זאת, את יודעת אינטואיטיבית שבסוף האמת תמיד יוצאת לאור וכאשר תתקרבי אליו מספיק הוא יראה גם את החולשות שלך. את לא רוצה בכך שהרי יש בזה בושה ולעיתים גם השפלה, אז את נסגרת לידו, מסתירה את עצמך, משחקת אותה קולית ובסגירות הזו את מרחיקה אותו. אולי את גם מדברת יותר מידי מתוך לחץ אך כך או כך את לא רגועה ואותנטית, ואנשים רוצים להיות במערכת יחסים עם אנשים אמיתיים ופתוחים שמביאים את עצמם.

אני טוען שכל עוד מתאהבים באדם אי אפשר לנהל איתו מערכת יחסים שוויונית ומאוזנת. זה מפני שאת לא בדיוק איתו, את עם הדמות האידיאלית שיש לך בראש. אחרי זמן (עד שנתיים) ההתאהבות מתפוגגת ואז את רואה את האדם שמולך, על הנקודות החזקות והחלשות. זה השלב בו מערכת היחסים לובשת צורה בוגרת. כשאת שומעת על זוגות שהיו מאוהבים מאוד ובסוף התגרשו זו הסיבה. האדם האידיאלי שהכירו התגלה בחולשותיו כשההתאהבות פגה.

אז מה עושים? ברמה המיידית אישה לא מחזרת אחרי הגבר, אלא אם כן ממש בא לך, אבל בדרך כלל זה לא מרגיש נכון, מסכימה איתי? לכן במקום לגשת בעצמך את פותחת לו את הדלת לחזר אחרייך. את אומרת לו מה בא לך שהוא יעשה אבל נותנת לו לקחת את המושכות וליזום. "יו איך בא לי שנלך לשבת מתישהו..". לא קבעת לו עובדה, אמרת לו מה את רוצה שיקרה ומכאן זה בידיים שלו. אם הוא לא מתקדם אל תעשי את זה בשבילו, עדיף לבחור בגבר שבוחר בך.

ברמה ארוכת הטווח יש סיכוי לא רע שבשלב הזה לא תצליחי להיכנס למערכת יחסים עם מישהו שאת מאוהבת בו קשות פשוט כי תמשיכי להרחיק אותו מהסיבות שתיארתי. סביר שתהיה לך עבודה פנימית לעשות. לפתח את התחביבים שלך כאדם, להכיר את הנשיות והחושניות שבך, להשקיע בקשרים חברתיים, להנות וללמוד את מה שמושך אותך, לפתח מערכת ערכים...
ככל שתצמחי תוכלי להרגיש שיש לך מקום בעולם ושאת ראויה לאהוב ולהיות נאהבת. מהמקום הזה כשתפגשי אדם שמושך אותך תוכלי לראות אותו על מי שהוא באמת, על החוזקות והחולשות שלו ותדעי באופן טבעי לפתוח לו את הדלת לחזר ולהיכנס לזוגיות ממקום בוטח. ואז תגלי שזו רק נקודת ההתחלה :)

בהצלחה!!

גם אני ככה אז נעצתי ומצטרפת לשאלה