4 תשובות
פרק ג' של ספר בראשית מתאר את סיפור גירושם מגן העדן של אדם וחווה. סיפור הגירוש מגן העדן בפרק ג' בנוי משש תמונות, כשבכל תמונה שני משתתפים מנהלים דו שיח ביניהם. אמנם הנחש מתואר כערום (מלשון ערמה ,הכוונה לערמומיות שבמקרא היא חכמה) מכל חית השדה והוא אכן מדבר כמו האדם אבל בכל זאת יש כאן דה מיתולוגיזציה המנסה לומר שהנחש אינו יצור מיתולוגי חכם אלא חיה ככל חית השדה שנבראה על ידי האל.במטרה לפתות את האישה לחטוא הנחש מגזים באיסור האלוהי כדי להראות שהאל דורש משהו לא הגיוני על גבול הרשעות ומצד אחר מוריד את הציווי האלוהי לדרגת אמירה בלבד.גם חוה מגזימה באיסור, וטוענת שנאסר עליה ועל האדם אפילו לגעת בעץ, אולי כדי להראות שהצו קשה ובלתי ניתן לביצוע. זאת ועוד : הצו של אלוהים הוא ברור ומוחלט: אכילה מפרי העץ תגרור עונש מוות. הנחש טוען כי המוות אינו העונש החמור כי אכילת הפרי האסור תביא את האישה ואת בעלה לדרגה אלוהית ויידעו להבחין בין טוב ורע.בסופו של דבר הנחש צדק כי לאחר שאכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע לא מתו.הכוונה של האל לא הייתה לכך שימותו מיד עם אכילתו של הפרי אלא ייהפכו לבני תמותה.מיד לאחר האכילה נפקחות עיני אדם וחווה. הם מגלים כנראה את היצר המיני, מתביישים במערומיהם ומתכסים בעלי תאנה.זהו אמצעי אמנותי מקובל בספרות הקדומה. סדר הפעולות הוא כך : בחטא : נחש אישה אדם. סדר הפעולות בחקירה הוא הפוך: אדם אישה נחש. סדר העונשים שמטיל אלוהים על גיבורי הסיפור הוא שוב הפוך: נחש אישה אדם.סדר זה המתהפך מדי שורה, כאשר החוליה האחרונה בשורה הופכת לראשונה בשורה שלאחריה נקרא שרשור היוצר מבנה ספרותי כיאסטי (= מוצלב).כל אחד משלושת הגיבורים קיבלו שני עונשים : הנחש איבד את רגליו ונהפך לזוחל על גחונו תוך כדי אכילת עפר, ושנאה תמידית חלה בין צאצאיו ובין צאצאי האישה.האישה תלד בעצב את פרי בטנה ותישלט על ידי בעלה והגבר יעבוד בפרך להשיג אוכל ויהפוך מאלמוות לבן תמותה.כל העונשים הוטלו על פי מידה כנגד מידה שכן החטא והעונשים קשורים באכילה.בנוסף כל העונשים בבראשית ג' הם בבחינת סיפורים אטיולוגיים (=סיבתיים) הבאים לתת מענה לשאלות העולות עקב תופעות חברתיות וטבעיות קיימות, כגון למה הנחש הוא חית השדה היחיד נטול רגלים ? או למה בלידה האישה סובלת מכאבים קשים ? או מדוע מעמדן החברתי של הנשים נחות בחברה ? אכילת מפרי "עץ הדעת טוב ורע" לא גורמת לשיפוט ערכי בין טוב ורע, אלא לידיעה אובייקטיבית של כל הדברים הטובים והרעים. לפני האכילה מן הפרי האסור דומים אדם וחווה לתינוקות חסרי כל ידע.האיסור על אכילת פרי עץ הדעת טוב ורע נבע מתוך אהבתו של האל ודאגתו לאדם. הוא רצה לחסוך ממנו את ידיעת העולם, על הטוב והרע שבו. לאדם ניתן חופש הבחירה. הוצע לו שלא לאכול מפרי העץ, כדי להקטין את סבלותיו, אך הוא בחר באכילה, ועליו לשאת בתוצאות. יש לשים לב שמלכתחילה, לא נאסר על האדם לאכול מעץ החיים (מכיוון שנועד לחיות לנצח!). עתה, משנענש לחיות מספר שנים קצוב, אם יאכל מפרי עץ החיים העונש שקיבל לא יתקיים, ועל כן מגורשים אדם ואשתו מגן העדן.הגירוש מגן עדן אינו העונש על חטא אכילת הפרי האסור אלא פעולה שמטרתה למנוע מהאדם לאכול מפרי עץ החיים ולהפוך לאלמוות.בפולמוס בין הנצרות והיהדות במהלך הדורות, התעקשו היהודים לראות בסיפור גן העדן בבראשית ג' את העניין הערכי מוסרי: ההבחנה בין הטוב והרע.לעומת זאת, הנצרות רואה בסיפור זה את החטא הקדמון,כלומר גילוי היצר המיני, יצר שמביא הרבה רוע ושחיתות לעולם. על-כן מי שחפץ, בפלגים מסוימים של הדת הנוצרית, להקדיש את חייו לעבודת האל נאלץ להקריב את חיי המשפחה ונאסר עליו להתחתן וכן התנזרות מחיי מין. יש לפירוש הנוצרי הזה בסיס איתן בסיפור כי הוא מתחיל בקביעת עובדה שהאדם איננו מכיר ביצר המיני. (ב' 25) רק לאחר האכילה נפקחות עיני הגיבורים להבין שהם עירומים, ובסמוך לגרושו מגן העדן, או מיד לאחר מכן, גילה האדם את מיניותו, ולכן גם מתעקשים הנוצרים לקרוא לעץ "עץ הדעת", כאשר הפועל "לדעת" בתנ"ך פירושו לקיים יחסי מין.הפרשן היהודי המסורתי מספרד בימי הביניים ר' אברהם אבן עזרא (ראב"ע) גם תומך בפירוש הנוצרי הגורס שהאכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע גרמה לאדם למודעות המינית.
סיכום לבגרות בתנ"ך: בראשית פרק ד'
בראשית ד'
תולדות משפחת האדם והאנושות
קין- מדרש השם "קין" הוא במשמעות של עשייה או יצירה וחווה מתגאה כי "קניתי את איש ה'"- כמו ה' או בעזרת ה'.
להבל לא ניתן מדרש שם ומשמעות שמו היא "אד" דבר חסר משמעות, כנראה בגלל גורלו הקצר.
קין היה עובד אדמה והבל רועה צאן. בפס' 4-3 מביאים שני האחים מנחה לה', היוזמה היא של קין אך ה' מעדיף את מנחתו של הבל, מדוע?
1.על מנחת הבל נאמר שהביא "מבכורות צאנו ומחלבהן" הבכורות והחלקים המובחרים. בנוגע לקין אין ציון כזה ויש פרשנים המנסים להוכיח כי הביא דווקא את החלקים הפחותים של יבולו והם נשענים על הציון "מקץ ימים"- כלומר בסוף השנה את הפרי שנותר.
2. הבל הביא מצאנו ואילו קין מפרי האדמה- דבר שייתכן ולא טרח על גידולו.
3.לדעת בובר לא היה פסול במנחתו של קין ואי קבלתה היה ניסיון של ה' אותו. מאוחר יותר מוכיח האל את קין לא על מנחתו אלא רק על כך שנפלו פניו והוא כועס.
תגובתו של קין היא כפולה: פנימית וחיצונית: "ויחר לקין מאד (פנימית) ויפלו פניו (חיצונית)", ה' מבחין בכך וגם שאלתו נשאלת בצורה זו: "למה חרה לך? ולמה נפלו פניך?".
פסוק 7- "הלוא אם תיטיב, שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רבץ, ואליך תשוקתו, ואתה תמשל-בו".
המלבי"ם- שאת=מנחה המנחה אינה העיקר, עליך להיזהר מחטא שרובץ ורוצה להכשילך.
רש"י- שאת=ייסלח לך אם תיטיב את מעשיך יסלח לך, ואם לא תיטיב, החטא ישליכך תמיד.
ראב"ע- שאת=שאת פנים=זקיפות ראש- אם תיטיב מעשיך תוכל ללכת בראש זקוף בניגוד לפניך שנפלו.
בפסוק 7 טמון רעיון הבחירה החופשית החטא מצוי באדם אך לזה האפשרות למשול בו.
פסוק 8 "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו והרגו"
פסוק זה מעורר קושי, שכן לא צוין מה אמר קין להבל.
פתרון: 1. קין אמר להבל "בוא נצא אל השדה" ושורה זו נשמטה.
2.אפשר לקרוא ימר במקום יאמר במשמעות של מרירות קין.
3. הם באו בדברים שהפכו למריבה (רש"י).
לאחר הרצח פונה ה' אל קין בדברים "אי הבל אחיך?" בכדי לפתוח בשיחה ולתת לו הזדמנות להתוודות אל קין מיתמם ועונה "השומר אחי אנכי?".
עונשו של קין: על פי עקרון מידה כנגד מידה קין עובד האדמה רצח את הבל, דמו של הבל זועק מן האדמה ולכן קין יהיה ארור מן האדמה שלא תוסיף לתת לו פריה.
תגובת קין: "גדול עוני מנשוא"-
א. עוון=חטא, נשוא=לסלוח. קין מכה על חטא ואומר שחטאו בלתי נסלח.
ב. עוון=עונש, נשוא=לשאת. קין טוען כי העונש גדול מכפי שהוא מסוגל לשאת. פירוש זה עדיף כי בפסוק 14 קין משיח בנושא העונש ומתלונן עליו.
על אף שה' גוזר על קין גירוש, הוא עדיין מגן עליו. בתגובה לחששו של קין שיפגעו בו הוא שם לו אות ("קין") שמגן עליו ומתרה כי מי שיפגע בו יפגע שבעתיים (טיפולוגי).
סיפור רצח קין את הבל מדגיש שלושה עקרונות:
א.קדושת חיי אדם. לרוצח אין מחילה או כפרה, ונגזר עליו לאבד את חיוו הקודמים אם רצח בשגגה או את למות אם רצח במזיד.
ב. אין מעשה הנסתר מאלוהים.
ג. דחיית מנהג נקמת הדם. בחוקי התורה ישנה נטייה לצמצם נוהג זה למינימום ומוצע תחליף בצורת ערי מקלט. הסיפור תומך ברעיון זה בכך שקין גולה לארץ נוד המזכירה את המילה נידו\מנודים. (גם: יסוד אטיולוגי קין נחשב לאבי הקינים והסיפור נועד להסביר מדוע עם זה הם נוודים).
קושי:אך מסתבר שעונשו של קין כלל אינו מבוצע, הוא בונה עיר (מקום קבע), מקים משפחה ועוד, הכיצד, הרי ה' העניש אותו בנדודים?
פתרון: א. קין לא קיים את העונש, בנה עיר וקרא לה על שם בנו חנוך.
ב. קין לא בנה את העיר אלא חנוך. אך פתרון זה אינו מתיישב טוב עם הכתוב.
ניתן לזהות קווי דימיון בין סיפור רצח קין את הבל לסיפור אדם וחווה:
-בשני הסיפורים ישנה אזהרה
-בשניהם יש חטא למרות האזהרה
-בשניהם ישנה חקירה בצורת שאלה רטורית
-בשני הסיפורים החוטא אינו נוטל אחריות למעשיו.
בשני הסיפורים העונש הוא לפי עקרון מידה כנגד מידה ובשניהם העונש הוא הרחקה מקרבת ה'.
-בשני הסיפורים לאחר ההכרזה על העונש נעשית פעולה בכדי להגן על הנענשים.
-בשני הסיפורים מצוין שלאחר הגירוש יודע המגורש את אשתו ונולד להם בן.
התפתחות התרבות האנושית (בראשית פרק ד' 17-22):
קין היה בונה הערים הראשון, ללמך צאצאו בדור חמישי היו ארבע ילדים בניהם:
יבל אבי הרועים
יובל המוזיקאי הראשון
תובל קין חרש המתכת הראשון.
אך במקביל להתפתחות הטכנולוגית חלה גם התדרדרות מוסרית כפי שעולה משירת למך.
שירת למך (בראשית ד' 22-24):
למך מתפאר כיצד הרג כל אדם וילד שפגעו בו ולו פגיעה קטנה, והוא מוסיף ומצהיר כיצד כל מי שינסה לנקום בו יפגע פי 77. (3 תקבולות נרדפות, שנייה חסרה, שלישית חסרה כיאסטית מספרית עולה עמ' 128 אדום).
ניתן לקרוא את שירת למך כשירת התפארות או כשירת חרטה על מעשיו. כך או כך מציגה שירה זו את ההתדרדרות המוסרית שחלה בעולם. קין רצח אדם אחד והתבייש, למך כבר רוצח המונים ומתפאר בכך.
פסוקים 25-26: הסיפור חוזר לאדם וחווה ולבנם השלישי שת (מדרש השם: שת=נתן, אלוהים נתן בן אחר תחת הבל). בימי בנו של שת, אנוש "הוחל לקרוא בשם ה'" כלומר דור חדש מאמין ולא חוטא או שאז החלו בני אדם לכנות את ה' בשם המקובל.
מטרות סיפור קין והבל בבראשית פרק ד':
סיפור אטיולוגי המסביר את שנאת רועי הצאן לעובדי האדמה.
סיפור אטיולוגי המסביר את מוצא השבט הקיני.
סיפור המתנגד לנקמת דם.
בראשית ד'
תולדות משפחת האדם והאנושות
קין- מדרש השם "קין" הוא במשמעות של עשייה או יצירה וחווה מתגאה כי "קניתי את איש ה'"- כמו ה' או בעזרת ה'.
להבל לא ניתן מדרש שם ומשמעות שמו היא "אד" דבר חסר משמעות, כנראה בגלל גורלו הקצר.
קין היה עובד אדמה והבל רועה צאן. בפס' 4-3 מביאים שני האחים מנחה לה', היוזמה היא של קין אך ה' מעדיף את מנחתו של הבל, מדוע?
1.על מנחת הבל נאמר שהביא "מבכורות צאנו ומחלבהן" הבכורות והחלקים המובחרים. בנוגע לקין אין ציון כזה ויש פרשנים המנסים להוכיח כי הביא דווקא את החלקים הפחותים של יבולו והם נשענים על הציון "מקץ ימים"- כלומר בסוף השנה את הפרי שנותר.
2. הבל הביא מצאנו ואילו קין מפרי האדמה- דבר שייתכן ולא טרח על גידולו.
3.לדעת בובר לא היה פסול במנחתו של קין ואי קבלתה היה ניסיון של ה' אותו. מאוחר יותר מוכיח האל את קין לא על מנחתו אלא רק על כך שנפלו פניו והוא כועס.
תגובתו של קין היא כפולה: פנימית וחיצונית: "ויחר לקין מאד (פנימית) ויפלו פניו (חיצונית)", ה' מבחין בכך וגם שאלתו נשאלת בצורה זו: "למה חרה לך? ולמה נפלו פניך?".
פסוק 7- "הלוא אם תיטיב, שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רבץ, ואליך תשוקתו, ואתה תמשל-בו".
המלבי"ם- שאת=מנחה המנחה אינה העיקר, עליך להיזהר מחטא שרובץ ורוצה להכשילך.
רש"י- שאת=ייסלח לך אם תיטיב את מעשיך יסלח לך, ואם לא תיטיב, החטא ישליכך תמיד.
ראב"ע- שאת=שאת פנים=זקיפות ראש- אם תיטיב מעשיך תוכל ללכת בראש זקוף בניגוד לפניך שנפלו.
בפסוק 7 טמון רעיון הבחירה החופשית החטא מצוי באדם אך לזה האפשרות למשול בו.
פסוק 8 "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו והרגו"
פסוק זה מעורר קושי, שכן לא צוין מה אמר קין להבל.
פתרון: 1. קין אמר להבל "בוא נצא אל השדה" ושורה זו נשמטה.
2.אפשר לקרוא ימר במקום יאמר במשמעות של מרירות קין.
3. הם באו בדברים שהפכו למריבה (רש"י).
לאחר הרצח פונה ה' אל קין בדברים "אי הבל אחיך?" בכדי לפתוח בשיחה ולתת לו הזדמנות להתוודות אל קין מיתמם ועונה "השומר אחי אנכי?".
עונשו של קין: על פי עקרון מידה כנגד מידה קין עובד האדמה רצח את הבל, דמו של הבל זועק מן האדמה ולכן קין יהיה ארור מן האדמה שלא תוסיף לתת לו פריה.
תגובת קין: "גדול עוני מנשוא"-
א. עוון=חטא, נשוא=לסלוח. קין מכה על חטא ואומר שחטאו בלתי נסלח.
ב. עוון=עונש, נשוא=לשאת. קין טוען כי העונש גדול מכפי שהוא מסוגל לשאת. פירוש זה עדיף כי בפסוק 14 קין משיח בנושא העונש ומתלונן עליו.
על אף שה' גוזר על קין גירוש, הוא עדיין מגן עליו. בתגובה לחששו של קין שיפגעו בו הוא שם לו אות ("קין") שמגן עליו ומתרה כי מי שיפגע בו יפגע שבעתיים (טיפולוגי).
סיפור רצח קין את הבל מדגיש שלושה עקרונות:
א.קדושת חיי אדם. לרוצח אין מחילה או כפרה, ונגזר עליו לאבד את חיוו הקודמים אם רצח בשגגה או את למות אם רצח במזיד.
ב. אין מעשה הנסתר מאלוהים.
ג. דחיית מנהג נקמת הדם. בחוקי התורה ישנה נטייה לצמצם נוהג זה למינימום ומוצע תחליף בצורת ערי מקלט. הסיפור תומך ברעיון זה בכך שקין גולה לארץ נוד המזכירה את המילה נידו\מנודים. (גם: יסוד אטיולוגי קין נחשב לאבי הקינים והסיפור נועד להסביר מדוע עם זה הם נוודים).
קושי:אך מסתבר שעונשו של קין כלל אינו מבוצע, הוא בונה עיר (מקום קבע), מקים משפחה ועוד, הכיצד, הרי ה' העניש אותו בנדודים?
פתרון: א. קין לא קיים את העונש, בנה עיר וקרא לה על שם בנו חנוך.
ב. קין לא בנה את העיר אלא חנוך. אך פתרון זה אינו מתיישב טוב עם הכתוב.
ניתן לזהות קווי דימיון בין סיפור רצח קין את הבל לסיפור אדם וחווה:
-בשני הסיפורים ישנה אזהרה
-בשניהם יש חטא למרות האזהרה
-בשניהם ישנה חקירה בצורת שאלה רטורית
-בשני הסיפורים החוטא אינו נוטל אחריות למעשיו.
בשני הסיפורים העונש הוא לפי עקרון מידה כנגד מידה ובשניהם העונש הוא הרחקה מקרבת ה'.
-בשני הסיפורים לאחר ההכרזה על העונש נעשית פעולה בכדי להגן על הנענשים.
-בשני הסיפורים מצוין שלאחר הגירוש יודע המגורש את אשתו ונולד להם בן.
התפתחות התרבות האנושית (בראשית פרק ד' 17-22):
קין היה בונה הערים הראשון, ללמך צאצאו בדור חמישי היו ארבע ילדים בניהם:
יבל אבי הרועים
יובל המוזיקאי הראשון
תובל קין חרש המתכת הראשון.
אך במקביל להתפתחות הטכנולוגית חלה גם התדרדרות מוסרית כפי שעולה משירת למך.
שירת למך (בראשית ד' 22-24):
למך מתפאר כיצד הרג כל אדם וילד שפגעו בו ולו פגיעה קטנה, והוא מוסיף ומצהיר כיצד כל מי שינסה לנקום בו יפגע פי 77. (3 תקבולות נרדפות, שנייה חסרה, שלישית חסרה כיאסטית מספרית עולה עמ' 128 אדום).
ניתן לקרוא את שירת למך כשירת התפארות או כשירת חרטה על מעשיו. כך או כך מציגה שירה זו את ההתדרדרות המוסרית שחלה בעולם. קין רצח אדם אחד והתבייש, למך כבר רוצח המונים ומתפאר בכך.
פסוקים 25-26: הסיפור חוזר לאדם וחווה ולבנם השלישי שת (מדרש השם: שת=נתן, אלוהים נתן בן אחר תחת הבל). בימי בנו של שת, אנוש "הוחל לקרוא בשם ה'" כלומר דור חדש מאמין ולא חוטא או שאז החלו בני אדם לכנות את ה' בשם המקובל.
מטרות סיפור קין והבל בבראשית פרק ד':
סיפור אטיולוגי המסביר את שנאת רועי הצאן לעובדי האדמה.
סיפור אטיולוגי המסביר את מוצא השבט הקיני.
סיפור המתנגד לנקמת דם.
שואל השאלה:
אתה רשמת את זה לבד או שלקוח מאיפשהו?
אתה רשמת את זה לבד או שלקוח מאיפשהו?
לקוח.