מה דעתכם על הטקסט שכתבתי? תענו בכנות.

בוקר חדש מלא נפלאות,
נרגשת ומחכה להרפתקאות חדשות.
הולכת לבקר את חברי, וגילה לי שהינו אוהב אותי.

הופתעתי לגלות שזה נכון, את השמחה הוצאתי על ההליכון.
כבר לא רק חברה יותר, אלא משהו גדול יותר.

יושבת על חלוני, כאובה ונכזבת,
"האם זו פרידה?" לעצמי חושבת.
עוד יום מתחיל, ועוד יום נגמר,
רק מחכה שיגיע מחר.

"האם זה חלום?" שאלתי את עצמי,
שמבשרים על מותו של בן זוגי.
כל יום מחדש אני בוכה, נכנסת לאט אל החשיכה.