איך אנשים מתבגרים ומוכנים לעזוב כל כך מהר את הבית?

אוקיי אני אתחיל מהתחלה. אני בכיתה ט', אעלה עוד מעט לי'. אני מרגישה שהחיים עוברים לי מהר מדי. הרבה הרבה יותר מדי. אני לא יכולה שלא לחשוב שאני כבר לא יכולה לעשות כל כך הרבה דברים: להתכרבל עם אמא ואבא, אחים שלי כבר בצבא, ובקרוב גם אני. ואז עוזבים את הבית. החיים שלנו כבר לא יהיו אותו דבר. איך אפשר? אני גם לא מבינה איך אפשר להתגבר על מוות של קרוב משפחה. זה נראה לי כל כך לא הגיוני וכל כך כואב. לא יכולה לשאת את המחשבה הזאת. הנקודה היא: החיים יותר מדי מהירים בשבילי. אני צריכה עוד זמן.
מה לעשות? לדבר על זה עם מישהו? עם המשפחה? החברים? הפסיכולוגית???