אני מרגישה כישלון ומתוסכלת

שואל השאלה:
אף אחד לא יענה כמו תמיד... לפחות אני יכולה לפרוק בלי שיסתכלו אפילו

היי הכל טוב אין לך מה להצטער את כותבת מתוך כעס וכאב אפשר להבין אותך , ועכשיו אני אספר לך משהו אלי .
באזור כיתה ו עד כיתה ט היו אלי שמועות והייתי מוחרמת .
השמועות האלה גררו אלי המון הטרדות מיניות והמון כאב מבנות אחרות , משם עברתי מסגרת מכיתה ט-י שזה עכשיו אני בן אדם ממש יפה וכולם תופסים ממני או זתומה או סנובית , וככה זה בכל מקום , כל מקום שתלכי אליו ישפטו אותך לפי חיצוניות למרות שזה לא אמור להיות ככה .
אני באמת ממליצה לך לעבור מסגרת עד שתמצאי את עצמך בה

שואל השאלה:
כתבתי שעברתי מסגרת... וזו המסגרת הכי טובה שבה באמת יש לי סיכוי לצאת לפחות עם בגרות מינימלית אפילו
אין עוד מסגרת שאני יכולה לעבור אליה משרד החינוך נוראי כל בית ספר זה אותו הדבר אני בבית ספר פרטי שבאמת אכפת להם אבל השנה המורים מזלזלים אין להם זמן לפרטני בכלל יש לי פער והם יכולים רק על שיעורים אחרים שגם ככה אני בפער בכל השיעורים אז יוצא שאני לא משלימה בכלל וכשאני מסבירה להם שאני בפער גם בשיעורים אחרים הם עושים לי פרצוף של אין לנו מה לעשות תתמודדי

היי אניניודעת שזאת אופציה טיפה חצופה , אבל מורה פרטי?

אוף.. ):
יקירה, אני מבין את התסכול שלך.
תקשיבי לי שניה.
כישלון, את לא!
את בן אדם, ויש בך כל-כך הרבה מעבר למכונת למידה ומבחנים.

אני בטוח שאת יפייפיה, גם באופי וגם ביופי.
אני יודע שקשה להישאר אופטימיים בשלב מסוים, אבל אני מאמין בך.
תזכרי שזו באמת באמת תקופה, אותי היא ארוכה ומטישה, אבל אני יודע שבעתיד את תהי כל-כך מאושרת.
ובגלל זה אני גאה בך.
איך את יכולה להגיד שאת כישלון שאת עדיין מתפקדת אחרי כל זה??

ותזכר שאני תמיד פנוי כאן לשיחות אם את צריכה מישהו לדבר איתו.

כל הכבוד לך.

שואל השאלה:
ומצטערת לשמוע שעברת את זה
מקווה שעכשיו את במקום טוב

שואל השאלה:
לא חצופה בכלל זה אופציה מאוד הגיונית ומצוינת אבל אין באזור שלי חוץ ממורה למתמטיקה אבל גם ככה הבית ספר עולה מלא אני לא יכולה לבקש מההורים שלי לשלם כל שבוע על המורה כי היא גם יקרה

שואל השאלה:
לא הייתי אומרת מתפקדת כל כך אני בימי בית ספר בקושי ישנה וממשיכה להיכשל כל פעם כבר קשה לעשות דברים כמו שיעורים או חשק לעשות משהו שאני אוהבת קשה לי אפילו לראות טלוויזיה
כל כך חיכיתי לחופש הזה ואני ישנה עכשיו כל היום כאילו אני אוגרת אנרגיות לחזרה ללימודים עד החופש הבא אני אפילו לא מצליחה לפתוח את העבודה שנתנו לנו לחופש לא מסוגלת

^ אני בטוח יקירה.
אני בטוח שכל-כך קשה לך.
אני מבין אותך לגמרי, וזה נורמאלי.
אל תתפסי אותי על קטנות.
רק הידע שאת ממשיכה לקום בבוקר, ללכת לבית ספר, לחזור הביתה, זה מדהים!
ובגלל זה אני גאה בך.
חשבת לדבר על זה עם מישהו בוגר יותר?
מורה? הורים? פסיכולוג? סתם מישהו מהאינטרנט?

הכל יכול להשתנות.
מצטערת על הקלישאה - אבל הכל תלוי בך ובכמות ההשקעה והרצון שלך לשנות ולהשתנות!

בית ספר זו מסגרת... מורכבת, שתורמת גם לרעה וגם לטובה.
אני מבינה מאיזה מקום העצבים והתסכול שלך נובעים, באמת.
נתחיל בזה שכשעברת למקום חדש ועשית צעד ענק - יצאת כבר מלכה, עשית משהו מעבר לאזור הנוחות שלך, עשית משהו עבור עצמך.

השנה... קצת פחות הולך.
מבחינה לימודית - למה שלא תקחי את עצמך בידיים? יב זו שנה קשה, ללא ספק... אבל זו עדיין רק 'תחילת שנה', עדיין דברים יכולים להשתנות...
לא אומרת שזה קל, אבל אם את נכשלת - למה לא לבקש שיעורים פרטניים? עזרה ממורים? מילדים בכיתה? לאו דווקא חברים.
את יודעת שאת מסוגלת ויכולה, את יודעת שהצלחת! הצלחה זו לא הרגשה חדשה לך...
תשקיעי בעצמך, זו שנה אחרונה > שנה אחרונה במערכת המזעזעת הזו.
תיפרדי ממנה יפה, ההצלחות שתשיגי הן עבורך בלב.
וגם הכשלונות, לומדים מהם.

מבחינה חברתית - תני לי לספר לך משהו, מן הסתם שאני לא מכלילה!! אבל לרוב, לאחר שמסיימים בית ספר, כל אחד פונה לדרכו... שירות לאומי, צבא... מכירים אנשים חדשים, מתחילים מ-0, יוצרים 'תדמית חדשה', "אני חדש"...
למה את צריכה את המפגשים השטותיים של היועצת? את לא צריכה את זה, זה מביך ולא באמת מועיל, זו שיחה צבועה.
קשה לי להאמין שאין ילדה אחת נורמלית בשכבה.
נסי להתחבר למי שנראה לך נחמד, יב זו כיתה של לקחת סיכונים כי סביר מאוד להניח שלא תראי את הילדים האלה יותר.
וגם אם בכל זאת את לבד; זה לא כזה נורא... שמעי מוסיקה, קראי ספר... תנקי את הראש, לפעמים זה כל מה שהנפש שלנו צריכה.

לגבי החברה הכי טובה שלך - דברי איתה! היא החברה הכי טובה שלך... שעה-שעתיים של פגישה ודיבורים לא יזיקו, נהפוך הוא - זה הכרחי לכן ולקשר שלכן!
תאמרי לה שכמו שהיא נפגשת עם חברות שלה מהביהס - שתיפגש איתך גם.
הייתי מציעה לך לפתוח את הנושא הזה בפנייה.

אל תתייאשי... תקופות עוברות בחיים, החיים מלאים באכזבות והצלחות, עליות ומורדות.
צריך שתהיה לנו שליטה עצמית, לדעת לקחת את עצמנו בידיים ולהביא לנו 'כאפת התעוררות' כי רק אנחנו באמת יכולים להרים את עצמנו.

שמעי מוזיקה, תבלי זמן עם המשפחה, דברי עם מישהו... זה משחרר.
אפילו אם תקחי לעצמך זמן לבד זה יהיה טוב.
ואם את צריכה לפרוק, אני פה.

שואל השאלה:
ההורים לא מבינים בכלל אני הולכת לטיפול בחרדות אבל לא הכל אני מצליחה לאמר למטפל יש דברים שאני מאוד רוצה לאמר אבל הפה לא מסוגל להוציא
קמה בכוח בבוקר ולא הגעתי להמון שיעורים יחסית לשנה שעברה אמא שלי כל כך לא מבינה ואומרת לי כל השנה שהיא לא יודעת מה קרה לי השנה ושאני מזלזלת (אני לא מבריזה אני לא מגיעה לשיעורים או הולכת באמצע היום רק אחרי שאמא שלי מאשרת לרוב אני מגיעה לבכי והיא כבר עצבנית סוג של מאשרת לי)

שואל השאלה:
וניסיתי המון פעמים לדבר עם אנשים פה רק נפגעתי מזה אפילו דיברתי עם מישהי מסהר ועם מישהי מערן פה לא עזרו לי בכלל

את תמיד מוזמנת לדבר איתי כשהמצב קשה, אני אשמח לנסות לעזור.

שואל השאלה:
^^^^אני משקיעה את כל כולי והרצון שלי בשמיים לשנות הכל
את די אומרת לי מה שכולם אומרים "תקחי את עצמך בידיים" לקחתי את עצמי בידיים ביום שהחלטתי לעבור מסגרת אני כל הזמן משקיעה ומתאמצת ועדיין נכשלת אם לא הייתי משקיעה ומתאמצת לא הייתי חושבת שאני כישלון
וכמובן שאף אחד לא רוצה שאני מתאמצת
בקשר ל"זו עדיין תחילת שנה ועדיין דברים יכולים להשתנות" הלוואי ודברים היו יכולים להשתנות בחודש אפילו פחות אבל רוב הבגרויות שלי בחורף עוד בערך חודש אם לא פחות ולרובם אין מועד ב' כי חלק זה פנימי יש את האנגלית בעל פה
כמו שכבר כתבתי ביקשתי שיעורים פרטיים אין למורים זמן זה תמיד יפול על שיעור אחר ואני לא יכולה להפסיד שום שיעור גם אין לי ממי להשלים אני לא מדברת עם אף אחד מהכיתה
לא הסכמתי למפגשים שהיועצת הציע מהפאדיחה של זה אבל אני מאוד רוצה חברים להנות לצאת לבלות במיוחד השנה שזו שנה אחרונה אני לא רוצה לזכור את השנה הזאת כשאני בבית ספר לבד ובבית לא עושה כלום חוץ מלשבת כל היום והלוואי וזה לא היה נורא להיות לבד אבל זה נורא זה כל כך קשה

שואל השאלה:
^^תודה אבל כרגע אני ממש לא מסוגלת לצאת מאנונימי אנשים תמיד או מגיבים רע או שאין להם מה לענות אז הם מגיבים יבש או בכלל לא קוראים וסתם זורקים משהו או שמסננים לא יודעת מה יותר גרוע וכולם באמת היו נראים מעוניינים לעזור לפני שפניתי אליהם בפרטי

אני מתארת לעצמי כמה קשוח וקשה לך, באמת שאני מבינה...
גם אם אמרתי דברים שאחרים אומרים - יש סימן ללמה אומרים אותם!
מאמינים בך שאת יכולה לעשות את זה, מאמינים בך שתצליחי...
אני לא מכירה אותך ובאמת שאני רואה את הרצון שלך להצליח ולהשקיע.

הנכשלים הם בסדר! את לא יכולה להוציא ציונים מושלמים כל הזמן, מהכשלונות לומדים ועולים.
תקראי את המבחנים שוב ותעשי תיקונים, תשאלי את המורים במה טעית ולמה הורידו לך נקודות.
אם יש חוסר הבנה של החומר - צריך לחזור עליו, לקרוא אותו שוב עד שמבינים, הייתי מציעה לך לסכם אותו במילים שלך.
החרדת מבחנים זה משהו שצריך לעבוד עליו, לדבר עם מישהו לגביו או לנסות להקל על עצמך בדרך כזו או אחרת, אם למדת - אין סיבה שתיכשלי, זה בסדר להיכנס לפחד וחרדה לפני מבחן, זה מוצדק והגיוני.
אבל עם זאת - זה עניין של לקחת דברים בפרופורציה, לשתות מים ולומר לעצמך שאת מסוגלת.

הכשלונות האלה וודאי הם הלם עבורך, הלם מוצדק...
אבל את מודעת לחוזקות שלך, את מודעת להישגים שעשית - זה לא שאין לך מודעות.

אני חושבת שזה עניין של גישה והסתכלות, לא לבוא בגישה פסימית ובאמת שלנסות להפיק את המיטב!
כי את מסוגלת ואת יודעת את זה.

שואל השאלה:
לא ציונים מושלמים אבל לפחות לעבור אני לא שואפת לציונים 90 או 100 אני קודם כל שואפת למקסימום שלי ובמקצועות שאני פחות טובה בהם ואף פעם לא מצליחה כמו היסטוריה שלא משנה כמה אני מנסה אני לא מצליחה אפילו ניגשתי לבגרות אני שואפת ל56 זה מספיק לי כרגע
עם המורים אין מה לדבר הם לא עוזרים ניסיתי פניתי חוץ ממורה אחד שאני קבוע אצלו משלימה בפרטני
יש לי קושי עם מלל שאני עובדת עליו עכשיו מאוד קשה אבל סיכום אני לא יודעת לעשות ומעדיפה שלא להתעמק בזה כי אין לי זמן
להשיג סיכומים זה לא בעיה גם פה באתר מביאים לי הבעיה זה החומר עצמו בעיקר עכשיו כשהורידו לנו מהחומר אין לי דרך להשלים אם חסר או לדעת אם ומה חסר
אבל למשל באנגלית ומתמטיקה אין ממש איך לסכם או ללמוד לבד באנגלית המורה לא מלמדת ולא נתנה כלום אני בכלל תקועה ומתמטיקה אני בפער ולמורה אין זמן אני מנסה כבר חודש לתפוס קצב חזרתי אחורה לבסיס של החומר אני מנסה גם אינטרנט גם ממש קשה לי ללמוד לבד למרות זאת אני מנסה
החרדת מבחנים יחסית הרבה יותר טוב עכשיו אני בטיפול שעוזר לי יש לי שיטות להרגיע את עצמי ואני מראש מתכוננת למבחנים (הכוונה גם מבחינה נפשית)

שואל השאלה:
אבל באמת כמה אופטימית אני יכולה להיות כל פעם שאני מצליחה להיות טיפה שמחה קורה משהו וזה כמו סטירה
שנים של אופטימיות כבר נמאס וקשה להישאר אופטימית זה מרגיש שקר ותמיד מאכזב וכבר לא מעודד

נשמע שאת מדרגת את עצמך לפי הרמה שלך בבית הספר. זה לא נכון. בית ספר זו מסגרת שלא מתאימה לכולם, וזה לגמרי מובן. יכול להיות שיש לך תחומים אחרים שאת כן טובה בהם, אבל בגלל שמערכת החינוך היא כל כך שטחית, היא לא מכירה בהם- היא מלמדת את התלמידים תחומים ספציפיים ומצפה מהם להצליח. מבחינתה רמת הידע של התלמידים נמדדת במספרים. זה פשוט הזוי אם תשאלי אותי. עם כמה שהתסכול שלך מובן, ואני בהחלט יכול להבין על אף שאני לעומתך כן מסתדר בלימודים (זה פשוט מרגיש לי לא הוגן שתלמידים שנראים חכמים ממני, מוציאים ציונים יותר נמוכים ממני ואז הם מקבלים רושם פחות טוב ממני על זה), אל תהיי מקובעת על איך שאת עפ"י הציונים שאת משיגה בבית הספר. את הרבה מעבר לזה. הציונים האלה הם סתם מספרים חסרי משמעות, באמת- את באמת חושבת שמישהו אי פעם ישאל אותך כמה קיבלת במבחן במתמטיקה או במבחן לשון שעשית בתיכון ועפ"י זה ישפוט את רמת ההשכלה שלך? אם כן, מדובר באדם מאוד שטחי, שטועה. תחשבי על זה שאחרי תסיימי בית ספר, יהיה לך יותר חופש לעצמך; תוכלי לבחור להתעסק במשהו שאת באמת רוצה להתעסק בו ובאמת אוהבת, שלא דרוש אליו לימודים אינטנסיביים כמו בבית הספר.
את חושבת שהלימודים הם מה שיקבעו לך את ההצלחה בלימודים, ובגלל זה את מרגישה כישלון על כך שאת לא מצליחה בהם. אבל זה בהחלט אפשרי להצליח בחיים גם בלי להיות תלמיד מבריק בבית הספר. יש לא מעט שמצליחים. הכי חשוב הוא לדעת מה הכיוון שלך בחיים ולאן את שואפת, ובאמת להילחם על החלום שלך - ועד אז, פשוט תני פוש אחרון בשנה האחרונה שנותרה לך במסגרת הבית ספרית. זה יהיה מסע לא פשוט, נכון, אך יחד עם זאת- אם תנסי לחשוב על זה שבסופו של דבר כל זה יעבור, ואם לא תקחי את כל זה כל כך בלחץ, את תראי שאת תוכלי לצלוח אותו ואף להתגאות בעצמך על כך שעברת. במקביל, את יכולה להתחיל להתעסק גם בדברים מחוץ לבית הספר שעושים לך טוב (בין אם זה חוגים, תנועת נוער, מועדונים, חדר כושר, בילויים וכו' ובין אם זה סתם לעסוק בתחביבים), משחררים אותך מהלימודים וגורמים לך להבין שאת אכן שווה משהו, ומערכת החינוך היא אינה מדד לרמת החוכמה, האינטיליגנציה, או הכישרון שלך. על הדרך תוכלי להכיר חברים חדשים גם במסגרות החדשות שתתחילי ללכת אליהן :) אמנם כן, יש אנשים רדודים כמו אלו בבית הספר שלך שיתקרבו אלייך רק בגלל המראה שלך, אך אני בטוח שאם מספיק תתאמצי, בסופו של דבר תמצאי גם את האנשים שבאמת תוכלי להתחבר אליהם, באמת תוכלי להרגיש בנוח איתם, והם יוכלו לעזור לך בכל דבר :) בהצלחה!

שואל השאלה:
מעריכה את התשובות של כולכם באמת תודה לא ציפיתי שיענו בכלל בדרך כלל לא עונים

שואל השאלה:
לא חשבתי שזילזלת ושהתכוונת להוריד אותי
ברור לי שאת מנסה לעזור
פשוט דברים שכבר אמרו לי ודי קשה לשמוע אם לאמר את האמת גם התשובה שלי לא הייתה בקטע מזלזל באמת שלא
לא עשיתי שינוי אחד אני בשנה האחרונה השתנתי כל כך ושיניתי כל כך בי ומבחינה לימודים אני רק משקיעה יותר
אני לא מורידה לעצמי אני באמת חושבת שאני חכמה ויכולה להצליח אבל הנכשלים מדברים בעד עצמם ואני יודעת שזה בגלל החרדת מבחנים אבל בזמן האחרון זה גם חוסר הבנה של החומר שאין לי מי שיעזור לי להשלים
וגם בתחום החברתי השתנתי אני מתאמצת יותר לנסות לא לעצור שיחה או לא להשמע יבשה אני פחות מתחמקת ממצבים חברתיים
באמת שהייתי אופטימים תמיד אבל בזמן האחרון אני כבר לא מצליחה זה גם יותר מידי כישלונות בו זמנית כל המבחנים קיבלתי באותו השבוע ארבעה נכשלים נשברתי לא מסוגלת להיות אופטימית יותר לא מצליחה לראות שמשהו השתנה
מה עוד אני צריכה לשנות כדי שיצליח לי ושיהיה טוב? באמת שאני אעשה את זה

סהכ ניסיתי לעודד אותך, לא בקטע קלישאתי ומזלזל, הכוונה שלי הייתה לעזור, לא להוריד אותך...
להראות לך שיש פתרונות.

לא הטלתי ספק שלא ניסית ולא זלזלתי...
אמרתי לך, שאפו שעברת מסגרת, שאפו שעשית שינויים.
ואת סתם מורידה את עצמך ושמה לעצמך רגל עם כל המחשבות הפסימיות האלו...
את יודעת שדברים יכולים להשתנות, הכל עניין של איך את לוקחת את הדברים לידיים שלך, וזה לא אמור לבוא לידי ביטוי רק בשינוי אחד שעשית.

מסכימה עם תגובה פה

שואל השאלה:
בבית ספר שלי התלמידים הם לא מכונת ציונים מההתחלה כשעברתי אמרו שהנפש הרבה יותר חשובה לא מדרגים אותנו לפי הציונים אבל הלחץ בא מהבית ספר הקודם שלי הם ממש זרקו אותי ולא היה לאף אחד אכפת להראות שלא אכפת להם ממני ורק הציונים חשובים ושאני מוזמנת ברגע שאני יכולה לעוף להם כדי לא להרוס
הלחץ בא גם בגלל שאני יודעת שהמסגרת הזאת לא בשבילי אני די בטוחה שהבנתי את זה מלפני שנים זה היה ברור אני מנסה שיטות כמו שהמלצתם עדיין מנסה אבל אני לא מדרגת את עצמי לפי הרמה בבית ספר אני מרגישה כישלון כשאני נכשלת במבחנים בגלל שעוד שנייה יש בגרויות ומה יהיה אז? אני לא מסוגלת לעבור מבחן שבנוי משאלות בגרות מה יהיה בבגרות? אני לא רוצה אחרי צבא להשלים בגרויות אני רוצה עכשיו בגרות מינימום אפילו רק לעבור זה הכל אני לא רוצה לחזור לסיוט הזה אחרי צבא
הבעיה שאין לי ממש כיוון לעתיד כרגע בגלל זה העיקר שיהיה לי בגרות

שואל השאלה:
אמרתם גם על תחביבים אין לי ממש אני פעם ציירתי ניסיתי נגינה ניסיתי ספורט חוגים אני לא יכולה ללכת כי הילדים בגילי ביישוב שלי אני לא יכולה לסבול הם מגעילים למרות שאין ממש חוגים כבר לגיל שלי
עכשיו יש לי איזה משהו שאני עושה לפעמים שגם מרגיע אבל אין לי זמן בגלל בית ספר כדי לעבור אני צריכה להשקיע את המקסימום שלי זה בעיה
אני כן עושה ספורט אבל בשביל הצבא זה קבוצה של כמה בנות אולי משם לאט לאט אני אתחבר

שואל השאלה:
תודה לכם על התשובות:)

גם לי הייתה תקופה דיי רעה בתיכון. הייתי בדיכאון ולא ממש ניסיתי ללמוד או לעשות דברים שאני אוהב. עכשיו אני באוניברסיטה וברוך השם מרגיש טוב יותר. אבל אני ממש מבואס מזה שלא ניסיתי לעשות יותר דברם בתיכון.

עזבי את החברים. עזבי את הלימודים. מה את אוהבת לעשות? תנסי הרבה דברים חדשים. בסוף את תמצאי משהו שאת ממש אוהבת ולכי על זה. (שירה, בישול, ציור, כתיבה, תכנות, פיזיקה, ספורט, שחמט, יש הרבה), ככה גם את יכולה למצוא השראה להשקיע בלימודים וכנראה תצליחי אפילו יותר (זה ידוע שדיכאון מפריע ללמוד כמו שצריך, ולכן לדעתי אם תרגישי יותר טוב בגלל שתעשי משהו שאת אוהבת יש מצב שבלימודים יהיה לך יותר קל, וגם תדעי לאיזה כיוון ללכת בעתיד).

תאהבי את עצמך.

אנחנו אותו גיל בואי ניהיה חברים וזהו