6 תשובות
^העתק הדבק יפה במיוחד
לול מה את רוצה שאני אעשה ^
היוונים באו למקדש וקצת עשו בלאגן
היהודים זרקו עליהם אוזני המן
אז היוונים הרגו אותנו קצת
והיום אנחנו חוגגים שהם הרגו רק את רובינו ולא את כולנו
היהודים זרקו עליהם אוזני המן
אז היוונים הרגו אותנו קצת
והיום אנחנו חוגגים שהם הרגו רק את רובינו ולא את כולנו
חג החנוכה (הַחֲנֻכָּה) או חג האורים הוא חג יהודי הנחגג במשך שמונה ימים. ימים אלה הם ימי הודאה, שאותם תיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני, לזכר ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים, חנוכתו מחדש של בית המקדש, ונס פך השמן. החג מצוין באמירת הלל והודאה וכן בהדלקת נרות חנוכה, בשמונת הימים מכ"ה בכסלו עד ב' בטבת או ג' בטבת.
בשנת 167 לפנה"ס החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות נגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה "מרד החשמונאים", על רקע גזירות אנטיוכוס - איסורים שהוטלו על ידי השלטון הזר על קיום מצוות יהודיות. בשנת 164 לפנה"ס (שנת ג' תקצ"ז בלוח העברי) הצליחו המורדים לשחרר את ירושלים ובית המקדש משלטון היוונים והמתיוונים, שתחת שלטונם שבת בית המקדש מפעילות כשלוש שנים. אף שהמרד לא נגמר, והמאבק לעצמאות בארץ ישראל המשיך כעשרים שנים נוספות, נקבע תאריך החג בימי השיא של המאבק - ימי שחרור המקדש וירושלים, חנוכת המזבח והדלקת המנורה בה התרחש נס פך השמן.[16]
לפי המסורת היהודית ניצחו החשמונאים את היוונים בשנת ג'תרכ"ד (138 לפנה"ס),[17] ובשנה שאחרי חנוכת המקדש קבעו לחגוג את חג החנוכה.[18][דרושה הבהרה]
בתפילת על הניסים, תוספת בימי חנוכה לתפילת שמונה עשרה ולברכת המזון, מודגש הניצחון הנסי במלחמת השחרור משעבוד היוונים:
בספרי המקבים,[19] במשנה ובמגילת תענית שהם המקורות הראשונים בכתב המתייחסים לחג אין אזכור של נס פך השמן. עם זאת בברייתא המובאת בתלמוד למסכת שבת,[20] ובסכוליון של מגילת תענית,[21][22] מוזכר לראשונה בכתב נס פך השמן. על פי מקורות אלו כאשר ביקשו החשמונאים לחדש את פעילות בית המקדש, לא היה בידם שמן זית טהור הנחוץ להדלקת המנורה. לבסוף נמצא פך שהכיל כמות שמן מספיקה להדלקת המנורה במשך לילה אחד בלבד, כדרכם של פכי השמן שמולאו עבור הדלקת המנורה, אך בדרך נס הספיק השמן למשך שמונה לילות שלמים. בעקבות נס זה קבעו חכמים להדליק נרות מדי שנה במשך שמונת ימי חנוכה.
לאחר מכן מופיע בסכוליון הסבר אחר לשמונת ימי החג, כזכר לשמונת ימי חידוש המזבח בידי בני חשמונאי:
כשנכנסו יונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים. [...]
מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים.
ומה ראו להדליק את הנרות? אלא בימי מלכות יון שנכנסו בני חשמונאי להיכל ושבעה שיפודין של ברזל היה בידיהם וחיפום בעץ והדליקו בהם.
ומה ראו לגמור בהם את ההלל? אלא שכל תשועה ותשועה שעושה הקב"ה לישראל היו מקדימין לפניו בהלל, בשירה, בשבח ובהודאה.
הסכוליון למגילת תענית, על חודש כסלו, בתרגום לעברית[23]
במהלך הגלות קיבלו נס פך השמן ונצחיות תורת ישראל הדגשה והבלטה ואילו השחרור והחירות פחות הובלטו. יש המסבירים[דרוש מקור] את השינוי בדגשים אלה בכך שלאחר הכיבוש הרומאי היה קשה תודעתית ומסוכן מעשית, לחגוג כציבור חג בעל משמעות לאומית ולכן בחרו חז"ל להדגיש פן אחר של ימי החנוכה, כזה שיש לו משמעות גם בזמן החורבן והגלות.
שמונת ימי חנוכת המזבח או סוכות ועצרת
הסברים נוספים לכך שחג החנוכה נמשך שמונה ימים מופיעים בספרי המקבים. לפי ספר מקבים א, חנוכת המזבח שעשו המכבים נמשכה שמונה ימים כמו חנוכת המשכן וחנוכת בית המקדש הראשון.[24]ספר מקבים ב מציע הסבר נוסף: כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות, עשו לו זכר לאחר שחרור ירושלים:
"ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. וחגותם אותו כימי חג הסוכות וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח..." (ספר מקבים ב', פרק א')[25] "ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו." (ספר מקבים ב', פרק י' (מבוסס על התרגום מיוונית של יצחק זעקיל פרענקיל))
ציור מהמאה ה-18 המתאר את חג החנוכה
חג החורף
בתלמוד הבבלי ובמדרש בראשית רבה יש אזכורים לחגי אמצע החורף שלא בהקשר לחנוכה. ציון התקופה בה הימים מפסיקים להתקצר ומתחילים להתארך. בתקופה זו מתחדשת האופטימיות כיוון שהעולם שהלך ושקע בחשיכה מתחיל להתמלא בהדרגה באור. המדרש בתלמוד מספרים על אדם הראשון שראה את הימים ההולכים ומתקצרים ונבהל, ומקשרים את הסיפור לחג אמצע החורף:
תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר "אוי לי, שמא בשביל שסרחתי, עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים". עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר "מנהגו של עולם הוא". הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת, עשאן לאלו ולאלו ימים טובים.
עבודה זרה ח א
חנוכה חל סמוך ל-21 בדצמבר, שהוא יום ההיפוך החורפי, שבו בחצי הכדור הצפוני הימים מתחילים להתארך. מכאן גם ברור מוטיב האור והדלקת הנרות שבחג, המסמלים את גירוש החושך והתאוששות השמש לאחר היום הקצר ביותר בשנה.[26]
חג הזיתים
על פי הרב יואל בן נון חג החנוכה קשור לסיום מסיק הזיתים והפקת השמן.[27] על פי המשנה (מסכת בכורים, פרק א', משנה ו'), חנוכה היה סוף מועד הבאת הביכורים: "מהחג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא; רבי יהודה בן בתירה אומר, מביא וקורא" ובפרט הבאת ביכורי הזית שזמן מסיקתו חל בין סוכות לבין חנוכה. לפי הבנתו במועד זה היה חג חקלאי שבו הדליקו נרות בשמן זית, כנראה כבר מתקופת בית ראשון. גם ד"ר ישראל רוזנסון סובר כי לפני מרד החשמונאים היה חג שמן קדום שנדחק מפני ניצחונם של החשמונאים.[28]
בלוח השנה במגילות קומראן מופיע 'מועד השמן' ביום ראשון 22 בחודש השישי (אלול), בו על פי מגילת המקדש מדליקים נרות וסכים מהשמן החדש ואוכלים מהזיתים[דרושה הבהרה].
לפי התנ"ך (ספר חגי, פרק ב', פסוק י"ח) ערב חנוכה מצוין גם כיום תחילת בניין בית המקדש השני.
בשנת 167 לפנה"ס החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות נגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה "מרד החשמונאים", על רקע גזירות אנטיוכוס - איסורים שהוטלו על ידי השלטון הזר על קיום מצוות יהודיות. בשנת 164 לפנה"ס (שנת ג' תקצ"ז בלוח העברי) הצליחו המורדים לשחרר את ירושלים ובית המקדש משלטון היוונים והמתיוונים, שתחת שלטונם שבת בית המקדש מפעילות כשלוש שנים. אף שהמרד לא נגמר, והמאבק לעצמאות בארץ ישראל המשיך כעשרים שנים נוספות, נקבע תאריך החג בימי השיא של המאבק - ימי שחרור המקדש וירושלים, חנוכת המזבח והדלקת המנורה בה התרחש נס פך השמן.[16]
לפי המסורת היהודית ניצחו החשמונאים את היוונים בשנת ג'תרכ"ד (138 לפנה"ס),[17] ובשנה שאחרי חנוכת המקדש קבעו לחגוג את חג החנוכה.[18][דרושה הבהרה]
בתפילת על הניסים, תוספת בימי חנוכה לתפילת שמונה עשרה ולברכת המזון, מודגש הניצחון הנסי במלחמת השחרור משעבוד היוונים:
בספרי המקבים,[19] במשנה ובמגילת תענית שהם המקורות הראשונים בכתב המתייחסים לחג אין אזכור של נס פך השמן. עם זאת בברייתא המובאת בתלמוד למסכת שבת,[20] ובסכוליון של מגילת תענית,[21][22] מוזכר לראשונה בכתב נס פך השמן. על פי מקורות אלו כאשר ביקשו החשמונאים לחדש את פעילות בית המקדש, לא היה בידם שמן זית טהור הנחוץ להדלקת המנורה. לבסוף נמצא פך שהכיל כמות שמן מספיקה להדלקת המנורה במשך לילה אחד בלבד, כדרכם של פכי השמן שמולאו עבור הדלקת המנורה, אך בדרך נס הספיק השמן למשך שמונה לילות שלמים. בעקבות נס זה קבעו חכמים להדליק נרות מדי שנה במשך שמונת ימי חנוכה.
לאחר מכן מופיע בסכוליון הסבר אחר לשמונת ימי החג, כזכר לשמונת ימי חידוש המזבח בידי בני חשמונאי:
כשנכנסו יונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים. [...]
מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים.
ומה ראו להדליק את הנרות? אלא בימי מלכות יון שנכנסו בני חשמונאי להיכל ושבעה שיפודין של ברזל היה בידיהם וחיפום בעץ והדליקו בהם.
ומה ראו לגמור בהם את ההלל? אלא שכל תשועה ותשועה שעושה הקב"ה לישראל היו מקדימין לפניו בהלל, בשירה, בשבח ובהודאה.
הסכוליון למגילת תענית, על חודש כסלו, בתרגום לעברית[23]
במהלך הגלות קיבלו נס פך השמן ונצחיות תורת ישראל הדגשה והבלטה ואילו השחרור והחירות פחות הובלטו. יש המסבירים[דרוש מקור] את השינוי בדגשים אלה בכך שלאחר הכיבוש הרומאי היה קשה תודעתית ומסוכן מעשית, לחגוג כציבור חג בעל משמעות לאומית ולכן בחרו חז"ל להדגיש פן אחר של ימי החנוכה, כזה שיש לו משמעות גם בזמן החורבן והגלות.
שמונת ימי חנוכת המזבח או סוכות ועצרת
הסברים נוספים לכך שחג החנוכה נמשך שמונה ימים מופיעים בספרי המקבים. לפי ספר מקבים א, חנוכת המזבח שעשו המכבים נמשכה שמונה ימים כמו חנוכת המשכן וחנוכת בית המקדש הראשון.[24]ספר מקבים ב מציע הסבר נוסף: כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות, עשו לו זכר לאחר שחרור ירושלים:
"ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. וחגותם אותו כימי חג הסוכות וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח..." (ספר מקבים ב', פרק א')[25] "ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו." (ספר מקבים ב', פרק י' (מבוסס על התרגום מיוונית של יצחק זעקיל פרענקיל))
ציור מהמאה ה-18 המתאר את חג החנוכה
חג החורף
בתלמוד הבבלי ובמדרש בראשית רבה יש אזכורים לחגי אמצע החורף שלא בהקשר לחנוכה. ציון התקופה בה הימים מפסיקים להתקצר ומתחילים להתארך. בתקופה זו מתחדשת האופטימיות כיוון שהעולם שהלך ושקע בחשיכה מתחיל להתמלא בהדרגה באור. המדרש בתלמוד מספרים על אדם הראשון שראה את הימים ההולכים ומתקצרים ונבהל, ומקשרים את הסיפור לחג אמצע החורף:
תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר "אוי לי, שמא בשביל שסרחתי, עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים". עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר "מנהגו של עולם הוא". הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת, עשאן לאלו ולאלו ימים טובים.
עבודה זרה ח א
חנוכה חל סמוך ל-21 בדצמבר, שהוא יום ההיפוך החורפי, שבו בחצי הכדור הצפוני הימים מתחילים להתארך. מכאן גם ברור מוטיב האור והדלקת הנרות שבחג, המסמלים את גירוש החושך והתאוששות השמש לאחר היום הקצר ביותר בשנה.[26]
חג הזיתים
על פי הרב יואל בן נון חג החנוכה קשור לסיום מסיק הזיתים והפקת השמן.[27] על פי המשנה (מסכת בכורים, פרק א', משנה ו'), חנוכה היה סוף מועד הבאת הביכורים: "מהחג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא; רבי יהודה בן בתירה אומר, מביא וקורא" ובפרט הבאת ביכורי הזית שזמן מסיקתו חל בין סוכות לבין חנוכה. לפי הבנתו במועד זה היה חג חקלאי שבו הדליקו נרות בשמן זית, כנראה כבר מתקופת בית ראשון. גם ד"ר ישראל רוזנסון סובר כי לפני מרד החשמונאים היה חג שמן קדום שנדחק מפני ניצחונם של החשמונאים.[28]
בלוח השנה במגילות קומראן מופיע 'מועד השמן' ביום ראשון 22 בחודש השישי (אלול), בו על פי מגילת המקדש מדליקים נרות וסכים מהשמן החדש ואוכלים מהזיתים[דרושה הבהרה].
לפי התנ"ך (ספר חגי, פרק ב', פסוק י"ח) ערב חנוכה מצוין גם כיום תחילת בניין בית המקדש השני.
ממש בקצרה המכבים נלחמו ביוונים שאז שלטו בארץ ישראל והטילו עליהם המון המון גזרות שלא נתנו להם לקיים מהלך חיים יהודיים תקינים, הם נלחמו בהם וניצחו ואז הם הלכו לבית המקדש להדליק את המנורה אבל הכל היה מוחרב ולא היו כדי שמן בכלל, מצאו כד שמן אחד שהיה אמור להספיק אך ורק ליום אך קרה נס והוא הספיק לשמונה ימים
המכבים ניצחו את היוונים