התחלתי לכתוב קצת, מה דעתכם?

ואולי הבעיה היא בעצם בי?
אני יותר מדי...
יותר מדי משתפת, יותר מדי נעלבת, יותר מדי לחוצה, יותר מדי לוחצת,
אולי בעצם אני היא הלא בסדר?
אתם יודעים מה אומרים, אם מישהו חושב שכולם מוזרים כנראה שהוא המוזר..
אז אני הבעייתית? המוזרה, החיה בסרט, זאתי שלא מבינה איך העולם עובד.
ואולי בעצם כולם כבר צעד אחד קדימה, בזמן שאני עדיין תקועה עם המחשבות, ואיך אפשר להתקדם אם מחשבתית את עדיין מאחור?
מתי מגיע השלב שאני אומרת (או חושבת) 'פאק איט' ויוצאת לכבוש את העולם בלי לחשוב מה יגידו או יחשבו? השלב שבו היותר מדי שלי הוא מעולה, כי זאת מי שאני, ובדיוק ככה העולם צריך אותי.
התחבאתי יותר מדי זמן מאחורי המסכות, לא הגיע הזמן שהעולם יראה מי אני באמת?