אני ממש צריכה עידוד קצת, הוא ביאס אותי ):

סיימתי יב שנה שעברה היתה לי שנה מאוד מאוד קשה והתגלתה לי הפרעת אכילה ועברתי לטיפול יום בתחילת שנה ובאמצע גם התאשפזתי בגלל שהדופק שלי היה נמוך מידי ולא הסכמתי לאכול.
אף אחד לא היה בטוח אם תהיה לי בגרות מלאה בגלל זה למרות שהלימןדים חשובים לי מאוד והיועצת בית ספר אמרה לי שהכי חשוב בריאות אבל לא ויתרתי, נלחמתי על זה.
למדתי בבית חולים כשמוניטור לב מחובר אלי לספרות, שעה לפני שהתאשפזתי בפסיכיאטרי עשיתי בגרות במתמטיקה ובזמן שהייתי שם, כשהייתי במצב נפשי מזעזע למדתי לאזרחות ובשבוע שהשתחררתי חזרה לטיפול יום עשיתי עוד 2 בגרויות.
בסוף סיימתי עם תעודת בגרות מלאה שאין בה אף ציון נמוך מ88.
אני קצת מבואסת מכמה ציונים כי זה לא מעל 90 אבל גם קצת גאה בעצמי כי זה לא היה בנסיבות אידיאליות.
היום דיברתי עם חבר שאני ממש גאה בעצמי שיש לי בגרות מלאה כי עד הרגע האחרון זה לא היה מובן מאליו והוא אמר שלכמעט כולם יש וזה לא דבר כזה מדהים, כאילו זה חשוב אבל זה דבר שכולם עושים וזה קצת ביאס אותי ): אני יודעת שלכולם יש אבל התאמצתי מאוד בנסיבות, במיוחד שלא הגעתי לאף אחד מהשיעורים ולמדתי הכל לבד כי לא יכלתי להגיע לבית ספר