פריקונת. . .

אז שוב הגיע עוד חג ואני פשוט מתגעגעת לתקופה שהייתי אוהבת חגים ברמות! אני באמת רוצה לשאול את היתומים כאן, איך אתם מסתדרים עם זה? אני כבר שנים פשוט כל פעם שמגיע חג מסתגרת בתוך עצמי ופשוט סובלת. חנוכה זה היה החג של אבא שהיה שר ועושה צחוקים ובצד אמא מכינה את הספינג' והסופגניות אשל שהיא הייתה שמה ליד הפסל/בובה של הצב אז היינו קוראים לזה ביצי צבים. וזה לא שהכל היה מושלם, ממש לא. היו ריבים וצעקות אבל לפחות היה רעש, היו קצת צחוקים, דיבורים, משהו שיפיר את השקט. סתם זה גם כואב שבתכלס לא הזמינו אפילו לבוא לחג, לא יודעת למה אני תמיד מצפה מחדש. כולם עם כוונות טובות אבל אף אחד לא זוכר מה שמחוץ לבית שלו, וזה לא אשמתו. היום במעון שאני עובדת סבתא של לביא שהיא הייתה חברה הכי טובה של אמא שלי באה ואמרה מה הולכים להכין, ספינג'. באותו הרגע נשבר לי הלב לרסיסים, ואף אחד לא יודע, כמה אני מתגעגעת למשפחה, לרעש, למשהו.