זה אשמתי שאין לי חברים כי אני לא מצליחה להיפתח לכל אחד ואני די ביישנית?

לא ממש לא

אפשר לומר
זה לא ממש אשמה אבל יש לך חלק עיקרי בזה כי כדי להכיר אנשים צריך להיפתח ולהתאמץ, קצת לצאת מאזור הנוחות שלך

זה לא אשמתך, אבל זה אחריותך

לא, את פשוט עדיין לא פגשת מישהי שמתאימה להיות חברה שלך
גם החברה הכי טובה שלי היא כזאת שקטה ואפשר לחשוב שהיא דיכאונית אבל בפנים היא ממש לא ובשנים הראשונות הייתי צריכה כל הזמן לנסות שהיא תיפתח אלי ותדבר איתי ועכשיו אנחנו כמו אחיות
ואני ממש ההפך דרך אגב בגלל זה זה היה קשה לי בשנים הראשונות

אשמה זה די מילה גדולה לתאר את הדבר
לדעתי כן יש לך חלק בזה כי את צריכה יותר להיות פתוחה לסביבה לדבר לחייך שיכירו אותך ואז יתחברו אליך

^^ אנונימית אפשר לדבר בפרטי?

זו לא אשמתך
אני את האמת גם סופר ביישן ואיכשהו הצלחתי להתחבר לילד אחד מהכיתה שלי ועכשיו אנחנו מדברים כל יום
ושתביני, יש לי חרדה חברתית, יש לי פעמים שאני גם רוצה להגיד משהו ולא מצליח, המוח שלי פשוט נעצר ולא רוצה לתת לי לדבר
בקיצור, זאת ממש לא אשמתך, ואני מבטיח לך שעם כמה שזה קשה את בסוף תצליחי לדבר עם אנשים
אם אני הצלחתי כולם יצליחו

ואיי אני כלכךך כזאת ואחים שלי תוך שניהה מכירים חברים חדשים נגיד היינו אצל בני דודים שלי ואני ואחותי הקטנה טיילנו אצלם ברחוב ואחותי הקטנה ראתה כמה בנות בגילה ותוך פחות מעשר דקות הן הפכו להיות בסטיז היא וכל הבנות באמת וכן מבינה תהרגשה אבל תנסי לפחות תגידי היי מה קורה ממש אהבתי תחולצה שלך נגיד וזה... ואם באלך להכירר תשלחי הודעה לא תמיד אהיה מחוברת ולא מבטיחה שנתחבר כי בכל זאת שתינו ביישניות אז כן... אבל בכל זאת!

שואל השאלה:
^חחח שלחתי לך הודעה

לי?