מי לדעתכם צודקת\ של מי האשמה?

הייתה לי היום התפרצות זעם על אמא שלי(ממש לא חדש),(גם על אחותי).היא אמרה שהיא לא רוצה יותר שאני אדבר עם מישהו. שמהיום אני אראה אותה רק מול המסך. הזעם שלי היה חזק, ו-בהתחלה- היה לא הכי מוצדק. אבל, הנה הצד שלי, האמיתי:
שיתפתי את אמא שלי בהרבה קשיים, המון.. היא אף פעם לא עזרה לי. וכמה קשה היה לשתף.
היועצת פנתה אליה ורק אז היא קבעה לי עזרה(במקום הכי זול שיש)וקבעה לי רק שני תורים.
מאז אין עוד, ואני חייבת עזרה. קשה לי. גיליתי שהיא ביטלה את התורים.
על אחיות שלי היא תמיד מגנה, מתערבת בכל שיחה שלנו לטובתם, אפילו שהן בכיתה ז ו-ג.
יש לי המון בעיות, שיתפתי אותה בהכי חשובות. ואי אף פעם לא עזרה.
לא פלא שיש בי כל כך הרבה זעם וכעס.
אני בודדה והיא מודעת לזה. קשה לי כל כך והיא לא עוזרת.
האם זו באמת הצדקה טובה לדעתכם כפי שאני חושבת שהיא?