כנסו שניה פליזז

אני מנסה לא לחפור קיצר אני תמיד מתנהגת כאילו לא אכפת לי ואני אדישה כאילו אני יסביר נפרדו ממני לפני יומיים ואני כן עצובה ממש מבפנים ואני סוחבת איתי את ההרגשה הזאת אבל אני מחכישה את זה ואפילו לעצמי וזה פשוט יושב אליי ואני לא מסוגלת לפרוק את זה ממני אני אפילו לא מסוגלת לחשוב על זה שאני חושבת על זה ואם אני יחשוב על זה אני לדעתי פשוט יבכה וזה פשוט כל כך יהרוס לי את המצב רוצח כאילו כזה אני שומרת את זה עמוק בתוכי ואני כאילו מתנהגת ממש כאילו אני שמחה וזה וגם שאני לבד עם עצמי אני פאקינג משקרת לעצמי והמחשבות שלי מוצפות בזה ואני לא יודעת מה לעשות , מה לעשות בשביל שזה לא יהיה ככה? תכתבו מה שאתם חושבים לפחות תענו