אשמח לחוות דעת ותמיכה,

היי, אני לא ממש יודעת איך להתחיל את זה אז אתחיל איך שזה עובר לי בראש כרגע.
אני עברתי הרבה דברים ואני מודעת לכך, אני תמיד הדחקתי את זה תמיד הדחקתי כאב קשה לי להודות שקשה לי ובאמת לא יצא לי לבכות הרבה...
והיום באמת כל דבר גרם לי לבכות.
כתבתי למישהו שכבר לא בחיי כרגע תודה וכמה הוא עשה לי טוב וזה גרם לי לבכות
ראיתי סידרה "הנוסעים בזמן" גרם לי לבכות כל פרק מחדש
קראתי ספר על מה זה גבר אמיתי גרם לי לבכות
ועוד כאלה שטויות אבל אני מרגישה מוזר, כאילו באיזשהו מקום זאת לא אני.
אני מודעת לזה שלבכות זה טוב, זה משחרר אני האמאית מבין חברי ואני תמיד אומרת את זה כל פעם מחדש אבל אני מרגישה שלבכות או לדבר על הבעיות שלי זאת לא אני
אני אשמח לשמוע מה אתם חושבים על זה שפתאום ביום אחד זה בה