פריקה בקשר לקראש..

אז זה התחיל בכיתה ו', הוא היה איתי בשכבה וכזה מהפעם הראשונה שראיתי אותו ידעתי שזה אומר משהו..
בכיתה ח' בערך בזמן של הסגרים ואז לאורך כל השנה הוא התכתב איתי על שיעורים ודברים של בית ספר וגם עשינו פרוייקט שנתי ביחד. עכשיו אני בכיתה ט' ואני חושבת שכל השנים האלה היה לי סוג של קראש עליו, אני יודעת שקראש זה כאילו כמה חודשים ואם זה ממשיך אז זה כבר התאהבות אבל אף פעם לא הרגשתי שזה הרבה יותר מזה, היינו ידידים, לא יותר. כל פעם שאני רואה אותו בכיתה זה גורם לי להרגשה טובה כזאת של ביטחון אבל אני מרגישה עצובה כי לא קורה עם זה כלום ואני גם לא עושה שום דבר בגלל שאני ממש מתביישת. אנחנו עדיין מתכתבים בוואטצאפ מדיי פעם והוא שואל אותי על משימות ושיעורים ואני אותו אבל זה אף פעם לא יותר מזה ואני ממש רוצה כבר לדבר איתו פנים מול פנים ולהגיד לו מה שאני מרגישה אבל אני יודעת שלא יקרה עם זה כלום כי אולי בכלל יש לו חברה ואולי הוא בכלל לא שם עליי ואני סתם מבזבזת את הזמן שלי במחשבות עליו..
אני כל הזמן רואה זוגות אחרים בשכבה או אנשים אחרים ברחוב שמחים ומאושרים עם בן/בת הזוג שלהם ואני כל כך רוצה את זה, את מה שיש להם, האהבה והרגשה הזאת של ביטחון שאף פעם לא הייתה לי, אני רוצה שמישהו כבר יבין אותי, נמאס לי שאני לא מצליחה להתקדם לשום מקום בחיים שלי למרות שאני רק בחטיבה, אני מרגישה ששום דבר לא מצליח לעניין ולרגש אותי יותר ונמאס לי מההרגשה הזאת..
תודה רבה אם קראתם עד לפה אני יודעת שזה ארוך ממש אני מאוד מעריכה ואם יש לכם עצות או סתם משפט לנחם אותי אז תודה רבה..