תשובה אחת
תקציר העלילה:
אב ובנו עומדים בפתח מסעדה ומתלבטים אם לשבת בפנים או בחוץ. האב מחליט שיישבו בפנים. השניים יושבים זה לצד זה. האב שואל את בנו מה ירצה לאכול, אך הבן משיב שאינו רוצה לאכול, ומסתפק בהזמנת קולה. האב מציע לו להזמין חומוס, אך הבן אומר שהוא כלל אינו אוהב חומוס. האב מזמין לשניהם חומוס. שעת בין-ערביים, והשניים יושבים בשתיקה. הבן מביט בטלוויזיה בפנים עייפות והאב קורא בעיתונים שלקח משולחן סמוך. כאשר מגיעות מנות החומוס, הילד נמנע מלאכול. האב שואל אותו מדוע איננו אוכל, והילד בתגובה טועם בחוסר חשק מן החומוס. האב מניח לבנו וחוזר לקרוא בעיתונים ולשתות מהבירה שהזמין לעצמו. אישה צעירה נכנסת למסעדה ומהנהנת לשלום לאב ולבנו. האב שואל את הילד מי האישה, וזה עונה לו שמדובר בשכנה שלהם, העובדת כמורה בבית-ספרו. האב שוב שוקע בקריאת העיתון, עד שהטלפון מצלצל מתוך כיסו. הוא קם מכיסאו, מבקש מהילד להשגיח על התיק שלו ויוצא מהמסעדה כדי להמשיך לדבר. הילד מביט בתיק השחור והגדוש המונח בכיסא שמולו, ותוהה מה יש בתוכו. הוא גם חושב מה יקרה אם התיק ייעלם פתאום. לאחר שהאב נכנס בחזרה למסעדה, הטלפון מצלצל שוב. הוא עונה ולוחש ברוך למכשיר שהוא לא יכול דבר עכשיו. באותו רגע, נכנס למסעדה ארז, המביא משלוחים מהסופרמרקט. הילד נזכר שלפני כמה חודשים ראה את ארז מוטל על הארץ, לפתחה של המספרה, כשהוא שותת דם. ארז הוכה קשות לאחר שניסה לתבוע את עלבונו, כשאחד הספרים קרא לו מפגר. האב ממשיך לקרוא בעיתון, אף שנראה כי כבר קרא את כל מה שעניין אותו. הוא מנסה פעם נוספת לדבר עם הילד ומציע לו עוד קולה. הילד עונה שהוא לא מרגיש טוב, והאב שואל אם זה בסדר שהוא ילך עוד מעט. לאחר מכן, הוא קם וניגש אל הדלפק. הוא שילם וחזר לשולחן כדי לקחת את התיק השחור והכבד שלו. הילד נותר לשבת עוד רגע. לאחר מכן, קם ממקומו ויצא מהמסעדה. בדרכו הביתה חש סחרחורת. הוא לא הצליח להגיע לביתו, נכנס לחצר בבית סמוך, ושם הקיא. הוא שטף את פיו ואת בגדיו שהוכתמו בקיא, והרגיש שהריח המסריח קשה מנשוא. הוא הבחין בצללית שעמדה בפתח הכניסה וצפתה בו. זו היתה שכנתו המורה שקודם לכן פגש במסעדה. היא ניגשה אליו ושאלה לשלומו. מדבריה ברור, שלא החומוס גרם לבחילה ולהקאה. היא הניחה את ידה על עורפו של הילד, והוא חש לרגע בנועם שלא ידע כמותו. דמעות עמדו לפרוץ מעיניו, אך הוא הצליח להתאפק ולרוץ משם לביתו.
אב ובנו עומדים בפתח מסעדה ומתלבטים אם לשבת בפנים או בחוץ. האב מחליט שיישבו בפנים. השניים יושבים זה לצד זה. האב שואל את בנו מה ירצה לאכול, אך הבן משיב שאינו רוצה לאכול, ומסתפק בהזמנת קולה. האב מציע לו להזמין חומוס, אך הבן אומר שהוא כלל אינו אוהב חומוס. האב מזמין לשניהם חומוס. שעת בין-ערביים, והשניים יושבים בשתיקה. הבן מביט בטלוויזיה בפנים עייפות והאב קורא בעיתונים שלקח משולחן סמוך. כאשר מגיעות מנות החומוס, הילד נמנע מלאכול. האב שואל אותו מדוע איננו אוכל, והילד בתגובה טועם בחוסר חשק מן החומוס. האב מניח לבנו וחוזר לקרוא בעיתונים ולשתות מהבירה שהזמין לעצמו. אישה צעירה נכנסת למסעדה ומהנהנת לשלום לאב ולבנו. האב שואל את הילד מי האישה, וזה עונה לו שמדובר בשכנה שלהם, העובדת כמורה בבית-ספרו. האב שוב שוקע בקריאת העיתון, עד שהטלפון מצלצל מתוך כיסו. הוא קם מכיסאו, מבקש מהילד להשגיח על התיק שלו ויוצא מהמסעדה כדי להמשיך לדבר. הילד מביט בתיק השחור והגדוש המונח בכיסא שמולו, ותוהה מה יש בתוכו. הוא גם חושב מה יקרה אם התיק ייעלם פתאום. לאחר שהאב נכנס בחזרה למסעדה, הטלפון מצלצל שוב. הוא עונה ולוחש ברוך למכשיר שהוא לא יכול דבר עכשיו. באותו רגע, נכנס למסעדה ארז, המביא משלוחים מהסופרמרקט. הילד נזכר שלפני כמה חודשים ראה את ארז מוטל על הארץ, לפתחה של המספרה, כשהוא שותת דם. ארז הוכה קשות לאחר שניסה לתבוע את עלבונו, כשאחד הספרים קרא לו מפגר. האב ממשיך לקרוא בעיתון, אף שנראה כי כבר קרא את כל מה שעניין אותו. הוא מנסה פעם נוספת לדבר עם הילד ומציע לו עוד קולה. הילד עונה שהוא לא מרגיש טוב, והאב שואל אם זה בסדר שהוא ילך עוד מעט. לאחר מכן, הוא קם וניגש אל הדלפק. הוא שילם וחזר לשולחן כדי לקחת את התיק השחור והכבד שלו. הילד נותר לשבת עוד רגע. לאחר מכן, קם ממקומו ויצא מהמסעדה. בדרכו הביתה חש סחרחורת. הוא לא הצליח להגיע לביתו, נכנס לחצר בבית סמוך, ושם הקיא. הוא שטף את פיו ואת בגדיו שהוכתמו בקיא, והרגיש שהריח המסריח קשה מנשוא. הוא הבחין בצללית שעמדה בפתח הכניסה וצפתה בו. זו היתה שכנתו המורה שקודם לכן פגש במסעדה. היא ניגשה אליו ושאלה לשלומו. מדבריה ברור, שלא החומוס גרם לבחילה ולהקאה. היא הניחה את ידה על עורפו של הילד, והוא חש לרגע בנועם שלא ידע כמותו. דמעות עמדו לפרוץ מעיניו, אך הוא הצליח להתאפק ולרוץ משם לביתו.