אוקיי אני לא יודעת מאיפה להתחיל אני אנסה לקצר גם כמה שיותר, אני דתייה בכיתה יב והעיפו אותי מהתיכון בגלל צניעות ועוד כמה

דברים ומאז יש לי כעס על אלוהים ופשןט התחלתי לא להאמין, אני מרגישה שאני צבועה עם עצמי ועם איך שאני מתנהגת ומתלבשת, אני עוברת תקופה נוראית ומאוד מבלבלת עכשיו, אני בבית ורוצה להתחיל לעבוד וללמוד באקטסרני ולעשות משנו עם החיים שלי, זו כבר השבת השלישית שאני מחללת ואין לי אפילו נקיפות מצפון על זה כי יש לי באמת כעס על הדת זה נשמע כמו התנהגות ומחשבה של ילדה קטנה אבל אם הייתם יודעים איזה תקופה מזעזעת עברתי מתחילת שנה אולי הייתם מבינים,
אני לא רוצה להשתייך לדת הזאת ולא כי חלילה יש לי משהו נגד אלא פשוט אני חא מאמינה בזה ומאוד קשה לי להמשיך להיות צבועה, אבל הבעיה שלי שאני חא רוצה לאכזב את אמא שלי ולא באלי לגרום לה צער, אבל הדבר הזה עוצר אותי מלחיות את החיים שלי.
מה אני אמורה לעשות? לשבת איתה לשיחה ולהגיד לה את כל זה? אני רוצה לכבד אותה ואת האמונה שלה כל עוד אני גרה איתה אבל זה קשה.
ונגיד שנה הבאה אני עושה שירות לאומי על תקן דירה שככה יהיה לי יותר קל לחיות את "החיים שלי".
אבל עד אז מה אני אמורה לעשות