אמא שלי כל הזמן מבקרת אותי ושופטת אותי.

שואל השאלה:
אוף למה אף אחד לא עונה

שואל השאלה:
מישהו??

תדברי איתה ותסבירי לה את כל מה שאמרת ותנסי לגרום לה להבין אותך ותגידי שאת אוהבת אותה

נעצתי מקווה שיסתדר❤

אני מזדהה ומצטערת שאת עוברת את זה תדברי איתה על זה ותנסי להתעלם בטוחה שאת מהממת

מנסיון, אם ניסית לדבר איתה וזה לא עוזר זה לא ישתנה, אל תפתחי ציפיות.
בגיל 11/12 התחילו לי בעיות עם אמא שלי ותמיד פיתחתי ציפיות שיום יבוא ונסתדר, היום אני בת כמעט 19 וזה רק החמיר. לדבר איתה לא היה עוזר וסתם הייתי נופלת לחרדות בגללה.
עד שהתחלתי לשנוא אותה, תחסכי לך את הבעיות האלה

איזו מתוקה את,תדברי איתה על זה ותסבירי לה את המצב.

תגידי לה "אמא די תפסיקי לתת לי ביקורות כל הזמן ולשפוט אותי".

קשה לי בשבילך ואיפשהו בפנים אני מבינה אותך, ההרגשה ששופטים אותך ובמיוחד אם זאת אמא שלך נורא (אצלי אישית תמיד אמרו לי במשפחה שאני רזה מדי ושאני צריכה לאכול יותר, כיום אני מרגישה שמנה כנראה בגלל שמאז ומתמיד התעסקו בגוף שלי ואמרו לי במילים יפות נקרא לזה דברים לא יפים עליו)
וההרגשה שאת רבה עם חברה או שהיא מתנהגת לא מושלם ליד אמא ואז כל פעם שאת רוצה להיפגש איתה אמא דופקת לך מבט ושואלת למה אני נפגשת איתה, איבדתי הרבה חברות בכלל זה
אני גם מבינה את זה שאת אוהבת אותה, אני אוהבת את אמא שלי למרות שלפעמים היא מחרפנת אותי, את יכולה לנסות לדבר איתה אבל לא מבטיחה שזה יעזור, ניסיתי פעם לדבר עם אמא שלי על ההתקפי חרדה שאני מקבלת לפעמים (היה ממש קשה לקבל אומץ לעשות את זה) והיא כל כך זילזלו בי, אמרה שפעם אחת שזה קורה זה נורמלי ושאני סתם מגזימה, מאז נשבעתי לעצמי שאני לא אספר לה דברים בסגנון יותר, בסוף היתה עוד פעם אחת שהיא הכריחה אותי לדבר על כמה שרע לי בבית ספר אבל הצלחתי להעביר את זה בסדר ולהסתיר ממנה דברים שאני יודעת שהיא תתעצבן אם תשמע (לפעמים היא כן קצת מקשיבה אבל לא באמת, היא אף פעם לא עושה משהו לגבי זה)

וסליחה שחפרתי (במיוחד על עצמי)
אם את רוצה מישהי לדבר איתה אני פה 3>

תנסי לדבר איתה קצת על זה, תגידי לה שאת לא רוצה לעשות החלקה ותגידי לה שאת רוצה ללבוש דברים רחבים יותר שתרגישי בנוח איתם, אם היא לא תבין תנסי להסביר לה שאת לא היא ואת יכולה לעשות מה שבאלך ואם היא עסוקה מידי בשביל לדבר שתרצי תגידי לה שחשוב לך שהיא תדע מה את רוצה ולא רק מה שהיא רוצה ואם היא תדבר על חברות שלך תגידי לה שזה לא נעים לך ואולי היא תפסיק ואם היא תשפוט אותך תגידי לה שאת נעלבת אל תתביישי ממנה כל כך אולי זה יגרום לה להבין באיזה צורה היא מתנהגת

תעמדי על שלך
מה פתאום שהיא תכריח אותך לעשות החלקה וללבוש צמוד?
אם את אוהבת את השיער שלך כמו שהוא למה שתהרסי אותו סתם?
ואם את לא רוצה ללבוש בגד צמוד על הגוף כי זה גורם לך להרגיש לא בנוח למה שתלבשי את זה?
האופי שלה לא ישתנה והיא תמיד תהיה ביקורתית, אי אפשר לשנות את האופי של בן אדם מבוגר
אבל תעמדי על שלך, אם יש דברים לגבי המראה החיצוני שלך לפחות, אל תגידי לה בחמידות ומתיקות
תהיי אסרטיבית ותציבי לה עובדה
"לא, אני לא אעשה את זה כי אני אראה טוב בעינייך, יותר חשוב לי להראות טוב בעיניי"
תפתחי עצמאות, תתחילי לחסוך כסף משל עצמך
תצאי לקניון עם חברה, תקני לעצמך איזה בגדים שאת רוצה, בתור התחלה לפחות לא חשופים כי זה נושא רגיש אצל ההורים
אל תבקשי ממנה, תפתחי לעצמך עצמאות
אני בטוחה שכבר דיברת איתה אלף פעם, אבל בכל זאת היא חייבת להפסיק לעשות פרצופים ליד החברות שלך
אם אני הייתי הולכת לבית של חברה ואמא שלה הייתה עושה לי פרצוף אני הייתי מתביישת ולא חוזרת לשם יותר...
זה יפה שהן נשארו איתך בקשר למרות זה, יש כאלה שזה היה גורם להם להרגיש לא נעים ובצדק
תגידי לה שאת רוצה שישארו לך חברות, אם יש לה משהו להתלונן על אחת החברות שלך, שתדבר איתך אחת על אחת ולא לעשות פדיחות לידן
היא באמת לא חייבת לאהוב כל חברה שיש לך, אבל את חייבת להעמיד אותה במקום על החוסר טקט
וזה באמת בסדר, לא כולם נולדו כדי לתת עצות
זה באמת בסדר שאת לא יכולה להתייעץ עם אמא שלך, את יכולה לשמוע את הדעה שלה כי תמיד חשוב לשמוע דעות שונות מאנשים, אבל את ממש לא חייבת ליישם את מה שהיא אומרת לך