אוףף היה לי יום חרא (פריקה ושאלה)

אני מרגישה כאילו כולם בכיתה שלי שונאים אותי (חוץ מחברה שלי מהכיתה)
ויש ילד מנייאק שכל הזמן מקלל אותי ומציק לי ואין לי כוח לאף אחד.
התפרקתי בהפסקה השנייה מול היועצת וחברה שלי והיועצת פשוט לא עזרה לי בשיט אוקיי
אז אל תגידו לי לפנות לאף אחד מהבית ספר כי הם לא עוזרים בכלום.
סיפרתי למחנכת שלי היא לא האמינה לי היא אמרה שהיא תבדוק ותטפל ועד עכשיו היא לא עשתה פאקינג כלום!!!
הייתם מאמינים??
יש לי הרגשה כזאת בכיתה כאילו שאני מפלצת דוחה שאף אחד לא רוצה להתקרב אליה.
אני בכללי שונאת את הכיתה שלי בגלל שהם סתומים וחסרי טאקט לגמריי.
אני מרגישה שם כאילו אני צריכה כל הזמן להיות במגננה.
אני כותבת את זה עם דמעות בעיינים.
אני מרגישה כאילו אף אחד בחיים לא יעזור לי.
כל החיים שלי הייתי הילדה המבודדת שאף אחד לא התקרב אליה.
כשניסיתי להכיר חברים אף אחד לא רצה אותי בחברתו.
אני שונאת את ההרגשה הזו.
יש לי חברה ממש טובה שעוזרת לי ואני עוזרת לה.
אין לי כוח לכיתה שלי.
אני רוצה לעבור כיתה.
היועצת לא עוזרת לי בשיט.
היא מאשימה גם אותי שאני רק מנסה לגונן על עצמי והיא לא מבינה את זה.


מה אני יכולה לעשות?
איך היא תבין אותי ככה?
היא אפילו לא מנסה.
היא הייתה עסוקה בשיעור ואחר כך היא האשימה אותי גם שאני אשמה כשרק ניסיתי לגונן על עצמי.
היא לא יודעת מה קרה בכיתה כשהיא לא הייתה