שאלה בספרות כיתה ט'..

שואל השאלה:
בבקשה תעזרו לי...

שיר אישי שמבטא מחאה חברתית של המשורר שמציג את דור המעברות , דור שסבל מקשיים חברתיים של עוני ומצוקה כלכלית. דור שהופלה לרעה ע"י הממסד.
ניתן לשייכו לשירה המודרנית. מאפייני השירה המודרנית שבאו לידי ביטוי בשיר:
* יסוד אישי אינטימי
* המבנה: השיר מעוצב כחטיבה אחת ואינו מחלוק לבתים. היוצר אינו כבול יותר למבנה, לחריזה ולמשקל. המבנה, החריזה והמשקל גמישים. מותר ליוצר לנהוג בחרות מלאה.
* חוויה מרכזית : חווייתו של הדובר-השר במעברות בילדותו.
* איפוק : עמעום הרגש וכיבושו. הדובר-השר מתאפק ואינו מבטא את רגשותיו. הרגשות עצורים ומעומעמים.
נושא השיר:
העוני והמצוקה הכלכלית של אנשי המעברות בתקופת הצנע והעלאת זיכרונות מתקופת המעברות, תקופה של עוני ומצוקה חברתית.
הדובר-השר מעלה ומתאר את העוני והדוחק שהיו מנת חלקו בהיותו ילד החי במעברות. בהווה אינו חי במעברות ואינו מדבר על ההווה, והראיה לכך: הוא משתמש בפעלים בזמן עבר:
"עפו יונים..."
"והיה גם קול..."
"הייתי ילד..."
"בבית שקראו לו..."
" הקו היחיד שראיתי היה קו האופק..."
תוכן השיר:
כותרת השיר "קו עוני" מלמדת על נושאו ועל תוכנו של השיר, המשורר מציג את השקפת חייו , הוא מעלה זיכרונות שיש בהם מחאה מתקופת המעברה תוך תיאור והדגשת חיי הצנע והעוני, חיי הדוחק,הסבל והייסורים. המחאה רלוונטית גם בימינו אלה.
- הסבל, העוני והדוחק במעברה מודגשים בשיר ע"י מילים וצירופי מילים שונים ומגוונים: " לחם אפור " , "צריף " ," זיתים בצלחת קטנה ", "מגפי גומי", "אדמה בוצית" ו "מעברה". הפסיחה בשני הטורים האחרונים מעצימה הן את הנושא של השיר (עוני) והן את מחאתו של הדובר-השר, ואולי גם תקווה לעתיד טוב יותר.

מבנה השיר:
השיר כולל בית אחד , שטוריו לא סימטריים , כאשר הטור האחרון כולל מלה אחת " עוני " שמבטאת את נושא השיר והרגשת המשורר כלפי התקופה .
הלשון והניסוח של הטורים מתבטא ע"י פעלים בעבר( עפו , היה , הייתי , אמרו , ראיתי ) מדגיש את חוויות העבר והזכרונות הקשים של המשורר , חוויות שהשפיעו עליו והציקו לו מאד.

שני קווים המסמלים ניגוד:
"קו העוני"
מסמל את הסבל, הדוחק והעוני במעברה. בנוסף לכך, מבליט את מחאתו של הדובר-השר על העוני שהיה במעברות. מחאתו של סומק שרירה וקיימת גם היום, כי מימדי העוני רק הולכים וגדלים בחברה הישראלית. בערב שירי מחאה השמיע סומק את השיר הזה כשיר מחאה על מימדי העוני בישראל (כל ילד שלישי במדינה חי מתחת לקו העוני).

"קו האופק"
מסמל אופטימיות ותקווה לחיים יפים, מהנים ואנושיים יותר. עם זאת ניתן לראות בצירוף זה כסמל לייאושם של אנשי המעברות שהוזנחו שנים רבות ע"י הממסד.

הצבעים בשיר:
אפור (לחם אפור): מסמל את העוני, העממיות, הפשטות, הדוחק במעברות. מסמל גם את העניים וסבלם. העניים שהוזנחו ע"י הממסד.
שחור (נהיה שחור): מסמל את הרגשת התסכול, הייאוש ואוזלת-היד של אנשי המעברות.
לבן ( עפו יונים...) : מסמל את התקווה, השמחה, הסיפוק, הציפייה לעתיד ורוד וטוב יותר. למרות הסבל והעוני, מפעמת עדיין בלב תקווה. יכול להיות שהתקווה מקורה בהרגשה: "שיותר רע לא יכול להיות".
אדום ( העגלה האדומה ) : מסמל שמחה, תקווה לשינוי ולחידוש.
הרגשות הבולטים בשיר:
כאמור, אחד ממאפייני השירה המודרנית הוא האיפוק והדחקת הרגשות. בכל זאת ניתן לחוש שבשיר זה ישנם רגשות של מחאה, סבל ודוחק יחד עם רגשות של תקווה לעתיד טוב יותר. השיר מבליט את הרגשות של הדובר ע"י שני קווים מנוגדים , קו העוני שמבטא הרגשת הסבל, הדוחק, הייסורים , האכזבה והעוני , וקו האופק שמבטא את הרגשת האופטימיות, השאיפה והתקווה לחיים יפים. גם השימוש בצבעים שהוזכרו מבליטים ומדגישים את הרגשות הנ"ל.

אמצעים אומנותיים:
ניגודים:
קו העוני לעומת קו האופק
סמלים:
- הצבעים מסמלים הרגשות המבטאים רבוי משמעויות.
- עפו יונים במטס הצעדה - סמל לחידוש שינוי ותקוה.
- נחיתה של מגפי גומי באדמה בוצית סמל למצב מסובך של סבל ותסכול.
מטפורה:
"אדמה בוצית" מטפורה לעוני, לדוחק ולסבל.
פסיחות:
"... הכל נראה
עוני".
הפסיחות מעצימות את האווירה בשיר ומבליטות הן רגשות והן את הנושא המרכזי בשיר.
1

שואל השאלה:
תודה רבה!

בכיף! בהצלחה

fxp.
כל פעם שיש לך משהו בספרות על שיר/ סיפור כלשהו פשוט תרשמי את השם ותוסיפי fxp ויש לך שם סיכומים נהדרים

שואל השאלה:
מאיפה זה?

שואל השאלה:
ואוו