איך הקטע הזה שכתבתי? מה אתם חושבים?

לגדול במלחמה, לחיות בסכנה,
ולהריח כל בוקר ריח של שריפה.
המציאות העקומה, הפחד והשיגעון מכל אזעקה.
לרוץ לממד, לקום באמצע הלילה ולשמוע קול של בכי וצרחה.
לא יכולה לעשות כלום, רק לעמוד בצד עם יכולת דיבור.
אז אולי אני רק ילדה, אבל עם יכולת השפעה.
די למלחמות, די לאזעקות.
די לשריפות, די לבומים ולהפצצות.
נמאס לשמוע כל יום בחדשות, על עוד פגיעה בבית הקרוב.
נמאס לפחד ולהיות בחרדות ומתי כל זה יפסיק לקרות.
הפחד שיקרה משהו למישהו שאתה אוהב, הפחד להיפגע, הפחד למות.
זו לא מציאות שאפשר בה לחיות.
הצבע האדום כבר לא מסמל את האנרגיה והחיים והוא הפך לסמל של מוות ופחד ולרוץ למקלטים.
מתי כבר נוכל לחיות ילדות רגועה, ילדות שלווה בלי כל מלחמה.
מצפה לטוב, מאמינה בטוב, שיביא עלינו שלום ואחדות.