אם אתם סתם לא רוצים ללכת לבצפר, איך ההורים שלכם יגיבו?

הם היו מאוד כועסים עליי כנראה

לא כלכך בעד
בכל זאת אני כיתה י וחיסורים מורידים בציון אז אפשר להבין אותם

היא לא תסכים לי

היו מחרימים לי תטלפון תמחשב קיצר ריתוק אם אני לא אבוא ללא סיבה

לי יש הסכם עם ההורים, אני יכול לעשות מה שאני רוצה כל עוד זה משהו יצרני.
זה נותן לי אישור כמה ימים בשבוע לעזוב מוקדם כי אני הולך לעבוד או ללמוד.
אז אם לא בא לי ללכת לבית הספר אני פשוט הולך לעשות משהו אחר.

הייתי עושה את זה לאימא שלי כל הזמן מכיתה ו עד יב והיא פשוט הייתה מדברת איתי בפלאפון עד שהייתי הולכת לבית ספר בבכי כי שנאתי בית ספר אבל אני מודה לה על זה כל כך הרבה עכשיו

אם זה פעם ב מסכימים אבל אם זה ברצף הם יצרחו עליי וינסו להבין מה קורה איתי

הם יגידו לך שאתה חייב ללכת

לא מסכימים, יענישו אותי.
גם אם אני חולה מתעקשים שאני אבוא לבית ספר ואקח אקמול לפני כן אם זה הכרחי.

אז מעולם לא העזתי לנסות את זה אפילו..

לא יתנו לי סתם לא ללכת

אני סיימתי בצפר כבר אבל שהייתי ההוריםשלי היו ממש קשים בקטע הזה הם ליטרלי לא היו נותנים לי להישאר בבית גם אם הייתי חולה

לא יסכימו ויכעסו

עם זה חד פעמי הם בהתחלה ישכנעו אותי ללכת ואם אני ממש רוצה להישאר סתם כי בא לי אז סביר להניח שהם לא יסכימו

אמא שלי: "תעשי מה שאת רוצה כל עוד טוב לך עם זה, אני מאחורייך"
אבא שלי: "מה שאמא אומרת קדוש"
חח :)

אמא שלי כועסת אבל היא רואה את הסבל שלי בבהס אז היא נותנת לי לפעמים להבריז יום אחד בשבוע לאבא שלי לא אכפת

האמת? בזמנו הם דאגו- וזה הגיוני. הרבה פעמים שמעתי מהם :" נו מה יהיה איתך" ו"אני מאוד כועס/ת עלייך" זה הכי לגיטימי בעולם, עדיף לקחת ימים ולעצור רגע מאשר להתדרדר נפשית. כאדם בוגר צריך לדעת מתי לעצור רגע. ההורים דואגים כי את הבת שלהם ובאחריותם שזה מדהים, אך לא פחות חשוב לזכור מי את ומה את, ושיום אחד יותר או פחות זה לגמרי סבבה.

טיפ ממני :), בעיקר בתיכון יכולות להיות 6-10 שעות ביום! הרבה פעמים לא קמתי בזמן בבקרים אז פשוט הגעתי אחרי שיעור אחד שניים ולפעמים אחרי ארבעה, ככה צמצמתי לעצמי את שעות ההעדרויות והחסרתי ימים שלמים רק כשבאמת הייתי צריכה.

סיימתי בית ספר אבל כשהייתי פשוט הייתי אומרת אני לא באה היום או שלא הייתי אומרת בכלל פשוט לא מגיעה לא חייבת דין וחשבון לאף אחד.

לא היה אכפת להם אם הייתי רוצה יום חופש, פשוט אני לא רציתי, אני אהבתי את בית הספר רוב השנים, כשבאמת היה לי רע (כיתה ה' למשל, מבריונות) לא הייתה להם בעיה אם הייתי נשאר בבית, הם גם אמרו לי בשבועיים האחרונים לא ללכת לבית ספר בכיתה הזו כי המצב ממש החמיר, השלמתי את הלימודים עצמם בחופש הגדול (הספרים היו קנויים מהחנות אז לא הייתי צריך להחזיר)

אם זה קורה פעם באף פעם אז הכל בסדר, היא תבין... אבל אם זה קורה לעיתים יחסית קרובות היא תכעס ולא תרשה לי להשאר בבית...