בן זוג לא נותן לי להיפרד ממנו פנים מול פנים, מה אני עושה? (ארוך, תקראו רק אם יש לכם כוח ותענו רציני)

פליז תהיו נחמדים, זה לא דבר שקל לי איתו.

שנה ומשהו ביחד. בגלל המרחק שלנו ואי יכולת שניפגש בלי שדודים שלו יהיו ברקע, נפרדתי ממנו בטלפון לפני כמה חודשים, מאוד התחרטתי על איך שזה קרה. אחרי שבוע נפגשנו ודיברנו במציאות כדי לסגור מעגל ובסוף חזרנו..

בהתחלה היה לי טוב.. בהמשך, בכלל לא.

הוא ביקש ממני להישאר אצל המשפחה שלו לסופש. אמרתי לו שאני מעדיפה שניפגש במקום אחר ואחזור באותו יום
והייתי ממש לא החלטית, פעם אמרתי שאני באה ופעם אמרתי 'לא באה', כי לא ידעתי אם כדאי לנו להיפגש עם המשפחה שלו כי אני רוצה להיפרד..
הוא אמר לי שהוא יודע שאני רוצה להיפרד ממנו. אמרתי לו למה אתה מסיק מסקנות? אני רוצה שנדבר בלי הפרעות. מפה לשם התגלגל ויכוח- אמר שאני רק רוצה לתת לו שיחת נזיפה, שאני לא מתגעגעת אליו, שאם ניפגש ואלך באותו היום יהיה לנו קצת זמן לדבר ועדיף כבר שאבוא למשפחה ושם עאלק נוכל לדבר יותר זמן.

ואז כעסתי ואמרתי לו בטלפון, "אתה יודע טוב מאוד למה אני לא רוצה להישאר סופש." והוא אמר לי "ידעתי שאת רוצה להיפרד. זה הסיבה היחידה שאת לא תרצי לבוא, כי אם תיפרדי ממני בבית שלהם ולידם זה יבייש אותך" ואז אמרתי לו שאני לא רוצה להיפרד ממנו בטלפון, לא רוצה לעשות את זה. רוצה להיפגש פנים מול פנים כדי להיפרד. ואז, הוא אמר לי "הנה את עושה את זה שוב." ואמרתי לו "אתה לא משאיר לי שום ברירה." והוא אמר לי, "כי אני רוצה לפתור דברים." והייתי בשוק. הוא לא רצה להיפגש איתי בלעדיהם. כאילו הם כלב שמירה שלא אפרד ממנו. בכל מקרה דיברנו, ואני כמו סתומה האמנתי לו והלכתי אליו סופש. כל הסופש הרגשתי כמו דחליל, מנותקת מכל העולם ורוצה לברוח לאוזניות, לשקט שלי. מה אני עושהה אלוהים:(
אני סך הכל רוצה להיפרד ממנו פנים מול פנים.