אנשים עם הפרעות אכילה - איך זה מרגיש?

כאילו שום דבר בעולם לא יהפוך אותי למרוצה כמו שצום יעזור לי
כאילו אף אחד לא מבין אותי בעולם ושכל מי שרוצה שאני אחיה הוא נגדי
כאילו אוכל הוא האויב הכי גדול שלי אבל אי אפשר להפסיק להתעסק בו
לא לדעת מה נכון בשבילי

לאהוב ולשנוא אוכל יחד
לחשוב על האוכל כמעט כל חמש דקות
לאכול ריגשית משעמום ואז להקיא הכל
אופוריה מירידה במשקל ודיכאון רציני מעלייה במשקל
להימנע מאירועים חברתיים אם יש עלייה במשקל או יש באירוע מלא אוכל

כתבתי בשאלה אחרת אבל אני אשים את זה גם פה:

את אוכלת ממש קצת, סופרת כל קלוריה, מתאמנת בלי שידעו, מכורה למשקל, מכורה לאוכל אבל לא מסוגלת לאכול.
תמיד להיות במירוץ הזה של כמה ירדת, כמה הכנסת כמה הוצאת.
לשקר לאחרים שאכלת, לשקר לעצמך שאת בסדר ולדעת בפנים שאת לא, שאת קורסת אבל את לא יכולה להפסיק כי את שונאת את עצמך יותר מדי.
וחוץ מהמצב הנפשי גם המצב הפיזי לא טוב, השיער נושר בכמויות שלא דמיינת לעצמך, אי אפשר לנשום, לעלות במדרגות זה כמו לרוץ מרתון, לקום זה שחור, כבר לא זוכרת מתי קיבלת מחזור פעם אחרונה,
ואת שונאת שאת עושה את זה לעצמך וזה רק גורם לך להמשיך לרצות להרוס את עצמך עוד.

כתבתי נקבה כי אני נקבה אבל זה לכולם

הרס לי תחיים

חרא, מרגישה סוג של אחריות של אכלתי פחות מידי או אכלתי יותר מידי. פשוט סיוט שאני צריכה אשכרה לספור קלוריות

סיוט. מרגישה מזעזע עם עצמי, שום דבר לא מספיק לי, שום דבר לא טוב לי. לא מוכנה לשחרר ממנה לעולם.