למה אנשים מודדים חוכמה לפי בית הספר?

זה פשוט מוזר לדעתי.


בית הספר משעמם אותי ואני עושה מה שצריך בשביל בגרות ולא יותר מזה.
ואז אנשים מסתכלים עליי כאילו אני מפגר כי אני מעדיף ללמוד שעתיים לקבל 70 במבחן ואז ללמוד פילוסופיה או לכתוב שירים או כל דבר אחר שאני אוהב לעשות בזמן החופשי שלי מאשר להקדיש שש שעות למבחן ולקבל ציון קצת יותר טוב.
מאוד מוזר לי שלפחות בבית הספר שלי, אנשים חושבים שמתמטיקה היא הדבר היחיד שמעיד על חכמה.
אני לא טוב במתמטיקה אבל יש לי כישרונות אחרים וכולם באזור שלי חושבים שאני מפגר.
הם באמת לא רואים כמה זה דפוק?

אני אוהב מתמטיקה, אבל לא מתמטיקה של בית הספר כי היא פשוט בנויה על עצבת נוסחאות במידה כזאת או אחרת.
או על הוכחת דברים פשוט לא מעניינים.
הרי הבסיס של המתמטיקה בנוי על אנשים יצירתיים שגילו נוסחאות בעצמם בעזרת הראש הפתוח שלהם ויצירתיות רבה.

זאת לדעתי חכמה אמיתית.
להבין את העולם בצורה מסוימת ולהפיק מכך משוואה זה גאוני.
אבל בבית הספר גאון זה מי שמצליח להוכיח לי למה מרובע הוא טרפז.
זה כל כך מוזר.


שלמדתי לבד נוסחאות של המימד הרביעי שאנשים יגדירו כמסובכות, לי זה היה קל יחסית כי זה עניין אותי.

עכשיו אני לא חשוב שאני מאוד חכם אבל אני לא מפגר.
ואני מכיר הרבה אנשים שטובים במתמטיקה בצורה מסוימת וראיית החיים שלהם נורא מוזרה והם גרועים בדברים אחרים והם פשוט אוטומטית בטוחים שהם הכי טובים ושהם חכמים רצח.



מרגיש לי שלהרבה מאוד אנשים מסביבי יש זווית ראייה שגויה בכל הנושא הזה ויש כל כך הרבה כאלה.
זה פשוט מוזר...

כאילו אם מישהו בפיזיקה הוא אוטומטית יותר חכם ממישהו שבתיאטרון או ספרות.

מה הדעה שלכם בנושא?