דתיים וחילוניים אתם לפעמים מקנאים אחד בשני?

מה פתאום (כשהייתי קטן וגדלתי בסביבה חילונית קינאתי שראיתי שכולם מסביבי טסים לחו"ל וכד')

לא

בדברים מסוימים כן לפעמים
כשהייתי קטנה יותר עברה אליי לכיתה מישהי שהתגיירה והיא סיפרה לי על דברים שהמשפחה שלה עשו שדתיים לא יכולים וזה היה נשמע לי ככ כיף וקינאתי בה
עכשיו אני בסדר עם אורח החיים שלי אבל קצת חבל לי שאני בבית ספר לבנות בלבד כי זה נהיה מוזר לדבר עם בנים ולא הצלחתי לשמור על קשר עם ידידים מהיסודי

לא ואם אני ארצה להיות דתי אני פשוט אחזור בתשובה
זה לא שיש לי מה לקנא בו כמו שלדתיים אין מה לקנא בחילוניים

מה לא מה אכפת לי כל אחד והדרך שהוא בחר לעצמו

פעם ממש קינאתי בהם, היו הרבה דברים שרציתי לנסות.
ואז למדתי למה זה אסור, מה אפשר להוציא מכל המצוות, אני מאושר שזכיתי להיות דתי (ומרחם קצת על חילונים).

אנונימי -
אם אתה מאמין ביהדות, אתה אמור להבין שהתורה כוללת כל הטובות שבעולם - ושאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה

אני דתייה ושמחה בזה,
אבל לא יכולה לשקר ולהגיד שאין לי תקופות שאני לר מקנאה. יש תקופות כאלה.. כשהכל נאחס ואני בעצבים אז אני בקנאה. אבל עכשיו? לא..
כי אני יודעת למה זה טוב, ואני יודעת שאני שומרת לא סתם, יש סיבה והמון היגיון מאחורי כל דבר..

למה לי לקנא באלה שהולכים לקבל עונשים במקום שכר?

^ממליץ לך לשמוע את הרב אייל עמרמי.

אני ממש לא מקנאה בחרדים
ההפך אני שמחה שאני חיה כחילונייה.

למה שאני אקנא בגויים ?