סבא שלי נפטר ביום שני ( היה גם היום הולדת שלי) וההורים שלי מכריחים אותי ללכת מחר לבית ספר ואני לא מסוגלת

תסבירי להם את המצב ושרת באמת לא יכולה להתרכז וכל זה ושזה יקשה עלייך

אני לא חושבת שהם עושים לך את זה בקטע רע, אני חושבת שהם רוצים שתמצאי משהו שיעסיק אותך.

שואל השאלה:
אני כל הזמן מנסה להסביר להם את זה והם פשוט לא מסכימים אני לא מסוגלת גם פשוט ללכת לבית ספר כמו שהם רוצים כי לא באלי פשוט לבכות שם

לדעתי זה לא סיבה לא ללכת לבית ספר
כשסבא שלי נפטר אני לא הלכתי רק ביום הראשון בשביל להיות עם סבתא שלי והמשפחה לפחות ביום הראשון אבל אחר כך הלכתי רגיל והייתי בא בערב
אין לך חיוב לשבת שבעה.
ואני הייתי מאד קרוב לסבא שלי

שואל השאלה:
אני מבינה שהם רוצים שאני אחזור לשגרה אבל כאילו עוד לא עברה השבעה והם רוצים שאנחנו נלך אגב גם אחותי הגדולה לא מוכנה ללכת

אבל למה? באיזה קטע?

שומר ראש - לא כולם מתמודדים עם כאב באותה הצורה, והיא ציינה שזה גם קרה ביומולדת שלה.

תנסי לדבר איתם עוד פעם, אם לא פשוט תקשיבי להם ואם את מרגישה שממש רע לך בבית ספר תגידי שאת לא מרגישה טוב ולא מצליחה להתרכז ותחזרי הבית.

שואל השאלה:
אז אולי לא לקחת את זה כמו שאני לוקחת את זה כלומר אני ממש ראיתי אותו יומיים לפני בבית חולים שהוא היה בקומה והיה רזה בצורה קיצונית וההלוויה עצמה הייתה מאוד קשה היא הייתה אתמול

תקשיבי אני יודע מה זה כאב
אמא שלי התקשרה אלי לבית ספר להודיע לי שסבא שלי נפטר
והוא נפטר ביום ההולדת שלו והיינו אמורים לבוא
בכיתי וזה היה נורא
חזרתי הביתה באותו יום ולמחרת לא באתי
אבל יום אחר כך כבר המשכתי לבוא. זה לא אומר ששכחתי! זה לא אומר שלא כאב לי! אבל כשחשבתי על זה בצורה אמיתית והגיונית. ידעתי טוב מאד שאם אני אשאר בבית הדבר היחיד שיקרה זה אני מול המחשב או הפלאפון ומנסה להעסיק את עצמי
אני לא חושב שהייתי הולך ויושב בסוכת אבלים כל היום ומדבר עם אנשים

אני מבטיח לך שאם את לא הולכת לבית ספר, את לא תעשי בבית שלך שום דבר מיוחד וזה רק יגרום לך לשקוע בצער יותר

ואני הנכד האחרון שראה את סבא שלי לפני שהוא נפטר אז...

שואל השאלה:
רק בשביל שתבינו יותר ההורים שלי לא חוזרים הביתה הם נשארים לשבעה ואני ואחיות שלי חוזרות לבד

שואל השאלה:
וסבתא שלנו ביקשה שאנחנו נהיה איתה בשישי שבת

זה תמיד ככה
ההורים שלי נשארו לישון אצל סבתא שלי ואני הייתי צריך להתמודד עם 5 אחיות איתי באותו בית!
שלא תחשבי לרגע שאני לא מבין

שואל השאלה:
באמת אני מצליחה להבין את מה שאתה אומר אבל אני ממש מפחדת מזה שאני פשוט אבכה באמצע היום ולא אצליח להתמודד
אגב בלי קשר לזה אני מאוד מתקשה ללכת לבית ספר גם ביום יום אז זה כאילו קשה לי כפליים כאילו ההגיון אומר לי שאני צריכה ללכת אבל אני פשוט לא מסוגלת לחשוב על זה אפילו אני רק נכנסת ללחץ מלחשוב על זה

נשמע קשוח...
נסי אולי להסביר את זה להורים שלך. תבקשי מאמא שלך שאם אפשר אז לפחות רק יום חמישי לא ללכת או משהו כזה

שואל השאלה:
אני אנסה להסביר לה שוב מקווה שילך לי
ממש תודה לך

המון בהצלחה ובאמת מאחל לך שהכאב יעבור ושלא תדעי עוד צער
אם את רוצה לדבר או סתם לקשקש אני תמיד אשמח :)

אולי תסכמו שתבואי רק לחצי יום? או שתגיעי יותר מאוחר או שיקחו אותך באמצע אם תרגישי רע..
או שאם הם ממש לא מסכימים את יכולה לדבר עם היועצ/ת ומקסימום לשבת שם ולנוח ומדי פעם להיכנס לאיזה שיעור אם תצליחי

שואל השאלה:
רציני שתודה לכולכם אתם ממש עוזרים לי וכיף לדעת שיש אנשים מקסימים פה

שואל השאלה:
רציתי לעדכן אתכם שבסוף הסברתי להורים שלי את המצב שוב והם הסכימו לי לא ללכת לבית ספר
תודה לכם/ן :)

הי..
נתקלתי בפוסט שלך, ואמנם עברו כבר כמה ימים מאז וקראתי שבסוף הצלחת לדבר עם ההורים שלך ושהם הבינו אותך ונתנו לך לא ללכת לבית ספר, אבל היה לי חשוב לכתוב לך בכל זאת..
משתתפת בצערך על מות סביך ומשערת כי את מוצפת כעת בצער גדול ובוודאי גם בגעגועים רבים.. אובדן של אדם קרוב יכולה להיות חוויה מטלטלת מאוד.. לכן התחושה הזאת שאת מתארת.. של הרצון כמו לעצור לרגע, או חוסר היכולת להמשיך הלאה בחיים הרגילים.. כמו לעכל את מה שקרה לך.. היא טבעית ונורמלית. לכן חשוב שהסברת זאת להורים שלך ומעודד לשמוע שהם הקשיבו והבינו אותך..

יקרה, במידה ואת מרגישה שאת זקוקה למקום נוסף לפרוק, לאוזן שתקשיב או לכתף שתוכלי להישען ולבכות עליה.. אני מזמינה אותך להיכנס לצ'ט האנונימי שלנו בעמותת סה"ר.. נקשיב לך ונהיה איתך ועם כל מה שתבחרי להביא, בקצב שלך.. וננסה לעזור.

מחכים לך..
שלך,
מתנדבת סה"ר