המצב שלי חרא ואמא שלי אומרת לי שאני לא מנסה לעזור לעצמי אבל היא לא מבינה שקשה לי אפילו לצאת מהבית. מה להגיד לה?

בת כמה את? טוב לפחות את מטופלת ולא מזניחה

אמא שלך צודקת
אל תוותרי לעצמך
בעבר הייתי בדיכאון בגלל מספר אירועים שהיו בבית ולא ראיתי אור בקצה המנהרה ומה שהציל אותי מלשקוע עמוק יותר זה שתמיד הייתי מדברת לעצמי בצורה חיובית למשל הייתי אומרת אף אחד לא ישבור אותך זו תקופה שתחלוף
את חייבת לצאת מהבית נגד הרצון שלך כי ככל שתהיי בבית יותר את תשקיעי בדיכאון יותר עמוק שחלילה יהיה קשה לך לצאת ממנו
דברי אל עצמך בצורה חיובית תכיני לך דף עם מטלות ותציבי לעצמך זמנים גם אם את לא עומדת בדף המטלות והזמנים תסלחי לעצמך ותנסי נגד רצונך
אני מדברת מתוך ניסיון

היי יקרה,
נשמע שעוברים עליך ימים לא פשוטים, אפשר לשמוע את הכאב והתסכול שלך מחוסר ההבנה של אימך. נדמה שאת מרגישה שוקעת בייאוש כאילו החיים כמו ביצה גדולה וטובענית ואת צריכה להחזיק את עצמך למעלה, בכוחות שהולכים ונגמרים

מתארת לעצמי שהיית צריך לאסוף הרבה כוחות כדי לכתוב כאן. ובכל זאת, יש בפנייתך אולי רמז לקול של רצון ותקווה להשמע, לקבל תמיכה וחיזוק.
יתכן אולי שתוכלי להעזר בקבוצות פייסבוק כמו :https://www.facebook.com/groups/anxiety.and.depression.il/ לאנשים המתמודדים עם דיכאון, אולי תצליחי ללמוד מניסיון של אחרים כיצד להקל על עצמך ולהרגיש טוב יותר.

מעבר לזה , מזמינה אותך אם תרצי לשתף יותר, לשיחה אישית ואנונימית בצ'אט של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) אחד המתנדבים יהיה שם בשבילך לתמוך, לחבק ולנסות לסייע.

שלך
מתנדבת סה"ר

את יכוךה לנסות להסביר לה את המצב שלך, את יכולה גם לבקש שהפסיכולוג/ית תדבר איתה ותסביר לה. אבל בסופו של דבר מי שלא חווה את זה לא יבין לגמרי

שואל השאלה:
כן תרופתי ואני מתחילה טיפול פסיכולוגי עוד שבועיים. בכל מקרה כן יש לי דיכאון אבל מעבר לזה יש לי פחד לצאת מהבית מרוב פחד שיקרו לי דברים מסוימים. הכל פעם שאני מסרבת לצאת היא אומרת שאני מוותרת לעצמי ושאני אשאר בבית עד גיל שלושים בקצב הזה, אבל היא לא מבינה שאם זה היה ככ קל הייתי יוצאת פשוט!! היא אורמת שאני לא הולכת לבית ספר כי אני לוקחת על זה טרמפ ואין לי כוח ואם הייתי רוצה לעזור לעצמי הייתי כבר מתגברת ומנסה