אנשים מה אני עושה עכשיו באמצע הרחוב?

את יכולה לפנות אליי בפרטי בכיף, כרגע לכי לחברה

שואל השאלה:
אין לי חברות, ואני לא יכולה ללכת לפניימיה כי הדבר היחיד שנותן לי תקווה בחיים זה החוג סייף שלי, ואם אלך לפניימיה לא אוכל יותר ללכת לסייף.
וגם אם אלך לפניימיה, זה לא משוה שיוכל לקרות עכשיו זה תהליך שייקח כמה חודשים במקרה הטוב

סיס אני יותר ממבינה אותך חיכיתי לרגע הזה גם מהגיל שלך, היינו רבות ברמות שלא נעים לי לכתוב כאן ועכשיו אני מחכה לגיוס ואני יודעת שיהיה לי יותר טוב ואני יודעת שזה קשה אבל תתפלאי גם זה יעבור

שואל השאלה:
אבל זאת הבעיה.
אם מספיק הייתי רוצה, אני יכולה ברגע זה באמת לקחת את כסף לעלות על האוטובוס, לקחת איתי בגדים טרוכים ולישון ברחוב כמה לילות(אני גם אקח איתי את האולר שלי), אבל עצם המחשבה לעושת משהו מכל זה, ללכת לפניימיה, לחכות עוש חמש שנים עד שאהיה בת 18, או סתם ללכת לגור ברחוב, כל זה נשמע לי מפחיד בטירוף, ולא ברמה של אני מפחדת שייקרה לי משהו ברחוב, אלא בריה של כל זה נשמע לי יותר מדי ריאלי, וזה מה שמפחיד אותי

תשתדלי לא לקיים אינטרקציה עם אמא שלך יותר מידי.
אני לא יודע מה טיב היחסים ואני ממש לא רוצה להסיק מסקנות שגויות לגבייך או לגביה אבל תתרכזי בדברים שאת נהנת מהם

שואל השאלה:
אני לא יכולהה, כרגע אני לא רואה טעם לחיים!
יש לי סוג של דיכאון, הפסיכיאטרית שלי אמרה לי לקחת רילטין ושזה מאוד יעזור לי, אמא שלי כמובן לא רוצה לתת לי ריטלין כי היא בן אםד אנוכי וחרא שלא רוצה להיצטרך לספר לאנשעם שיש לה ילדה על כדורים.
תמדי כשהייתי במצבים כאלה מחורבנים הייתי מנסה להסתכל על שנה קדימה ולהגיד לעצמי שזה יעבור, אבל כרגע אני לא מצליחה לראות בכלל את מחר.
עוד עיצות?

תחזרי הביתה, תהני ממה שאת עושה.
את יכולה עדיין להתעלם מהמצב ולהנות, תכירי חברות
לגור לבד זה לא פתרון לא משנה מה

שואל השאלה:
אבל זה פתרון שרוב אלה שמגיעים לגיל לעבור דירה, עושים^

לוחמת של תקוה יקרה,
הזעקה שלך נשמעת ונראה שהמצוקה שלך אמיתית.נשמע שהקונפליקט בינך לבין אמא גורם לך לרצות לצמצם את המגע ביניכן. את מחפשת פתרון והשאלה שאת שואלת את עצמך ומפנה כלפי חוץ היא- מה עושים?! נשמע שיתכן ויש בך כעס ותסכול ואולי גם פחד וכאב.
נדמה שכבר חשבת על כל מיני אפשרויות אך בתוכך את מבינה שלמרות הרגשות האלו עדיין לא נמצא פיתרון מניח את הדעת כזה שמספק לך הגנה ושלא מסכן אותך. נראה שאת יודעת שיציאה לבד לרחוב בגיל 13 תחשוף אותך לסכנות רבות.

האם יש לך אדם בו תוכלי לבטוח שתוכלי לשתף ולהתייעץ איתו? קרוב.ת משפחה? מורה? יועצת? מדריך/ה או גורם טיפולי בקהילה? אנא שתפי ואל תסכני את עצמך!

רציתי לספר לך על עמותת סה"ר, שעוסקת בסיוע והקשבה ברשת, בה אני מתנדבת. המתנדבים שלנו זמינים בצ'אט, (גם מהנייד) להקשיב, לתמוך, לתת כתף חמה ויחס אישי ומכיל ואף לחשוב יחד על אפשרויות להקל על הסבל. מצורף פה עבורך הקישור לאתר של סה"ר. אנא אל תשארי לבד! המתנדבים שלנו מכים לך בצד השני!
שלך,
מתנדבת סה"ר