10 תשובות
תנסי לקורא את הביו שלי הוא יכול לעזור
תזכרי שתקופה עוברת והבעיות גם יפתרו עם הזמן ,גם אם יקח לה לזמן לעבור , הכל עובר בסוף.
אנונימית
לפעמים לפנות לאנשים שאת לא מכירה באופן אישי יכול ממש לעזור, בגלל שהם לא מכירים אותך, אבל עדיין יכולים כנראה להבין את המצב שאת נמצאת בו.
אם את רוצה, אני אשמח להקשיב ❤
אם את רוצה, אני אשמח להקשיב ❤
את יכולה לדבר איתי
אני מבינה אותך כל-כך.
אשמח לדב ראיתי אם תרצי ;)
אשמח לדב ראיתי אם תרצי ;)
תלכי לדבר עם איש מקצוע
זה נשמע מוזר אבל תמיד עוזר וזה לא בושה
זה נשמע מוזר אבל תמיד עוזר וזה לא בושה
לכל דבר יש סוף, ותקופה קשה היא גם דבר ולכן גם לה יש סוף. היא לא תהיה איתך תמיד מתישהו היא תסתיים ותגיע תקופה טובה, שמחה, ומאושרת בחיים יש ירידות ועליות אז גם אם אתם מרגישים הכי נמוך שיש תזכרו שתמיד אתם יכולים לעלות ואתם לא לבד וגם אם אתם חושבים שכן אז לא
נ.ב האינסטגרם שלי הוא maratyunaev1 לכל דבר אני פה
נ.ב האינסטגרם שלי הוא maratyunaev1 לכל דבר אני פה
אנונימית יקרה,
נשמע שאת בודדה. כאילו שאת חיה בין שני עולמות, שהיית רוצה שיהיה חיבור בניהם ואת לא רואה איך זה יכול לקרות. אני מתארת לעצמי שהכאב מעיד על חוסר האמון לגבי היכולת של החברים שלך להיות לצידך, בעיקר שקשה וכואב. אולי זה מעיד על המורכבות שאת חווה בקשר עם אימא שגרם לך להרגיש שהבית הוא "גיהינום". אולי זה מגיע מההשוואה והמחשבה שאצל אחרים הכל מושלם, אפילו אם זה לא ככה באמת. אולי מהקושי להאמין שההורים יראו אותך ויענו לצרכיך. ואולי אפילו מהבושה שאמא תשתגע ואבא יהיה לצידה וזה יגרום לך עוול מול החברים. כמה זה מייאש. אני שומעת את הכמיהה שלך במשפחה אוהבת ותומכת. נראה שמאוד חשוב לך לשמור על ההורים ולא לחשוף את הקשיים ואת אפילו מצליחה להיות אופטימית ולעשות הפרדה וליהנות מהחברים ומבית הספר, גם שלפעמים את משלמת את המחיר ומרגישה מפורקת.
יקרה, אני ממליצה לך לדבר עם היועצת של בית הספר. אולי היא תוכל לעזור לך בתהליך הצמיחה שלך וחיזוק האמון בחברים.
אם זה אפשרי, ואת מוכנה, את יכולה לפנות לקופת החולים ולבקש לשוחח עם פסיכולוג. איש המקצוע יוכל לסייע לך בעיבוד החוויה הקשה שאת עוברת בבית ואולי גם לתת כלים להתמודדות.
אני מתנדבת בסה"ר (סיע והקשבה ברשת) ואני מזמינה אותך לצ'אט האנונימי שלנו, שם תוכלי לשתף את המתנדבים ולקבל מענה חם, תומך ולא שיפוטי ואולי למצוא הקלה לתחושת התסכול וביחד לחשוב איך לדבר עם ההורים ואפילו עם החברים כדי שתוכלי למצוא את התמיכה והאיזון.
שלך,
מתנדבת סה"ר
נשמע שאת בודדה. כאילו שאת חיה בין שני עולמות, שהיית רוצה שיהיה חיבור בניהם ואת לא רואה איך זה יכול לקרות. אני מתארת לעצמי שהכאב מעיד על חוסר האמון לגבי היכולת של החברים שלך להיות לצידך, בעיקר שקשה וכואב. אולי זה מעיד על המורכבות שאת חווה בקשר עם אימא שגרם לך להרגיש שהבית הוא "גיהינום". אולי זה מגיע מההשוואה והמחשבה שאצל אחרים הכל מושלם, אפילו אם זה לא ככה באמת. אולי מהקושי להאמין שההורים יראו אותך ויענו לצרכיך. ואולי אפילו מהבושה שאמא תשתגע ואבא יהיה לצידה וזה יגרום לך עוול מול החברים. כמה זה מייאש. אני שומעת את הכמיהה שלך במשפחה אוהבת ותומכת. נראה שמאוד חשוב לך לשמור על ההורים ולא לחשוף את הקשיים ואת אפילו מצליחה להיות אופטימית ולעשות הפרדה וליהנות מהחברים ומבית הספר, גם שלפעמים את משלמת את המחיר ומרגישה מפורקת.
יקרה, אני ממליצה לך לדבר עם היועצת של בית הספר. אולי היא תוכל לעזור לך בתהליך הצמיחה שלך וחיזוק האמון בחברים.
אם זה אפשרי, ואת מוכנה, את יכולה לפנות לקופת החולים ולבקש לשוחח עם פסיכולוג. איש המקצוע יוכל לסייע לך בעיבוד החוויה הקשה שאת עוברת בבית ואולי גם לתת כלים להתמודדות.
אני מתנדבת בסה"ר (סיע והקשבה ברשת) ואני מזמינה אותך לצ'אט האנונימי שלנו, שם תוכלי לשתף את המתנדבים ולקבל מענה חם, תומך ולא שיפוטי ואולי למצוא הקלה לתחושת התסכול וביחד לחשוב איך לדבר עם ההורים ואפילו עם החברים כדי שתוכלי למצוא את התמיכה והאיזון.
שלך,
מתנדבת סה"ר
לפנות לעזרה ולדבר עם חברים שלך, עשי דברים שיעודדו אותך
את יכולה לשתף את ערן