מה לעשות אם אני בדיכאון קשה כבר הרבה זמן?

נועץ את השאלה, אני במצב די דומה

שואל השאלה:
נופ

שואל השאלה:
אולי אני יכול לשאול את ההורים שלי לפסיכולוגית אם אני יאמר להם שזה בגלל המצב החברתי שלי

אתה כנראה סתם עצוב וזו תקופה ואתה בגיל ההתבגרות זה קורה לכולם זה בטח יעבור לך תפסיק לחשוב רק רע ולהתמסכן גם אני הייתי עצוב הופ אני שמח אתה יודע למה? כי דיכאון זה מושג של הבונים החופשיים הם רוצים להשתלט לך על המוח אבל הקדוש ברוך הוא לא רוצה שתקשיב להם תהיה שמח ותרבין בשמחה צדיק
3=====>o:

הייתי במצב דומה. דע לך שהשלב הראשון הוא לשתף את ההורים - והוא בין השלבים שהיו לי הכי קשים, אבל אם אתה רוצה שדברים ישתנו אתה תצטרך לעשות את זה. אני לא אשקר, זה לא הולך להיות פשוט, במיוחד שאתה לא אוהב להפתח מול אנשים, אבל פשוט אין פה ברירה, זה כמו שלב מעצבן שצריך לעבור.
אחרי זה תבקש טיפול מקצועי, יכול לקחת זמן אבל זה שלב פחות קשה, כי כשיודעים את הסיבה נמצאים כבר באמצע הדרך. גם אם אתה לא חושב שאתה צריך טיפול פסיכולוגי, לפי איך שזה נשמע זה באמת עדיף לך, וגם זה לא כזה נורא, באמת.
אחרי זה אתה תהייה בשלבי החלמה, תנסה לצאת מהמצב הזה עם עזרה - כי בלי עזרה זה פשוט לא אפשרי.
בהצלחה לך, דברים ישתנו, זה לא הגורל שלך - להרגיש ככה לכל שארית חייך.

תפנה למטפל רגשי שלא מכיר אותך זה יעזור מאד!

אני גם במצב דומה עקב חוויות שעברתי, היה לי קשה לשתף ופחדתי שאם אשתף לא יבינו אותי או יוציאו אותי משוגעת.
אבל שיתפתי את אמא שלי בזה, והיא עזרה לי מאוד.
ממליצה לשתף את אחד ההורים כי זה יוכל רק לעזור לך.

פסיכולוג , לעשות דברים שאתה אונה , לצאת עם חברים וכו

אני גם ככה.. המליצו לי על טיפול תרופתי.
חשוב שיהיה מישהו לדבר איתו. לי יש פסיכולוגית.

תשתף את ההורים
ואני ממליצה ללכת לגורם מקצועי, זה עוזר

תלך לפסיכולוג
מהר

תנסה להכיר אנשים חדשים לחשוב על דברים טובים או דברים שכיף לך לעשות , תעשה רשימה של כל הדברים שחשובים לך וטוב לך איתם, אולי תדבר עם ההורים על כלב או חתול (חתול זה ממש נוח , לא צריך להוציא אותו רק לשים לו אוכל וארגז חול והוא מאוד עוזר בדיכאון) תנסה ללמוד תחומי עניין חדשים אולי תתנדב איפשהוא (או עם אתה רוצה למצוא עבודה) ולא תמיד זה קל לדבר עם ההורים על זה אז אם אתה רוצה לדבר איתי אתה מוזמן לפנות .

מזדהה

בא לי לחבק אותך.
אני יודעת שהגיל שלי קטן אבל עברתי דבר או שתים בחיים אם אתה רוצה אני יותר מיותר אשמח לדבר איתך

כנל ^

אתה לא יכול להגיד שיש לך דיכאון אם לא אבחנת אותו.

אנונימית שקט

לאפחד אין כוח להתכונן לבגרויןת

לא שקט. אנשים לא יכולים להגיד שיש להם סתם ככה דיכאון, אפשר להגיד תקופה קשה. יש לכם מושג כמה אנשים אומרים שהם בדיכאון והם אף פעם לא אבחנו? זה נראה לך מכבד? זה נראה לך נכון? תשאלו אנשים שהיו באשפוז מה הם חושבים על אבחון עצמי.

בלי קשר שאבחון עצמי יכול לגרום לאשכרה בעיה נפשית(פרנויה)

הייתי בתקופה כזאת פעם. אתה צריך להתרכז במשהי שיעסיק אותך, בין אם זה בנות או התחזקות בדת או לפתוח עסק מתחיל שיעזור לך בעתיד. חשוב גם לדבר עם המשפחה(לא בהכרח על הדיכאון, אלא על כל נושא שעולה לך לראש) ותמיד תגיד תודה שיש לך אותם, כי הם ישארו איתך לתמיד לעומת החברים.

אני ממש מצטערים לקרא שאתה עובר את זה :/ בתור מישהו שהיה בדיכאון שנים ויצא מזה לבד אני יודע שכל יום זאת מלחמה עצמית אם לקום מהמיטה ואיך לשרוד. זה מאוד קשה. אם הייתי יודע שבאותה תקופה שאני בדיכאון אולי הייתי פונה למישהו, אולי הייתי מקבל את העזרה שהייתי זקוק לה. אז בבקשה תגיד למישהו, תספר, תשתף. לפני שהמצב יחמיר. אני תמיד פה בשבילך להקשיב ❤

אפשר להיות במצב שנקרא אפיזודה דכאונית מבלי להיות חולה במחלה^ אבל אנונימית צודקת עדיף לא לעשות אבחון עצמי עד שלא רואים מומחה.

שואל השאלה:
תודה רבה לכל מי שרשם לי דברים וזה...
ושירשור תודה רבה הסמקתי^^

לגבי אלו שאמרו שאני צריך לעשות אבחון לפני, אז זהו שעשיתי בעבר, אמא ואבא שלי פשוט אמרו לי קח כדורים וזה יעבור, אז זה מה שעשיתי, אבל הם עשו לי רע מתי שההשפעה ירדה אז הפסקתי.

פגיעה עצמית לא תגרום לך להרגיש יותר טוב. תזכור שיש אנשים שאוהבים אותך ושהכל בסוף יסתדר

אין בעד מה אני פשוט באמת שאני עכשיו אם דמעות בגלל שזה פשוט נורא להיות במצב כזה זה פשוט נורא!
ואף אחד לא צריך לעבור את זה!

תודה לך!
אני פשוט כל כך מבינה מה שאת אומר לגבי זה שלא בא לך להפתח ולהגיד ושקשה לך כי גם אני ככה
וזה שאין לך עם לדבר לי יש עם מי לדבר אבל אני פשוט לא מצליחה...
ובבקשה אל תפגע בעצמך את יותר מידי חשוב לעולם הזה

ללכת ליעוץ כמה שיותר מהר!!!!

לך לטיפול אם חייך יקרים לך.

לא, אל תפגע בעצמך.
אם אתה מרגיש רע תפנה למישהו.
זה יכול להיות כל אחד שאתה סומך עליו ומאמין שהוא באמת יבין ויעזור.
תכתוב יומן, תספר מה עובר עליך.
תחשוב על הרגעים הטובים בחיים שלך, תחשוב על האנשין שאוהבים אותך ומה זה יעשה להם כשהם יגלו שאתה פוגע בעצמך.
הייתי במצב דומה. הייתי כל הזמן בבית בטלפון ובמחשב ולא יצאתי מהפיג'מה. זה דיכא אותי וחשבתי על פגיעה עצמית לא פעם ולא פעמיים אלא הרבה יותר.
הבנתי שזה לא הדבר הנכון לעשות, אז התלבשתי, סידרתי את החדר, יצאתי לטייל ולשמוע מוזיקה שמחה, חייכתי לאנשים..
החיים שלי השתנו. מחיים מדכאים ואפורים לחיים שמחים וצבעוניים.
יש תקופות לפעמים וזה יעבור.
אל-תפגע-בעצמך..!

אשמח לשוחח אני במצב דומה

אחי לא משנה מה אל תפגע בעצמך. תמצא משהו להתעסק בו, כל דבר. זה יכול להיות משחקי מחשב, סרטים, סדרות, ספורט, כל פאקינג דבר. אם תרצה לדבר תכתוב לי כי אני גם כן במצב דומה לשלך ובאותו הגיל

בנוסף לכל מה שאמרו ממליצה לך לעשות בדיקות דם אולי העייפות נובעת מחוסרים, ככה זה היה במקרה שלי

אתה בן 16, כל החיים לפניך! יש תקופות פחות יפות אבל יש גם כאלה שהם יהיו יפות! אתה תעבור את התקופה הזאת תנסה לדבר עם משהו (פסיכולוג, מורה, או לנסות עם ההורים שלך)

אני בול ככה נשבעת לך,אולי אתה פשוט מרגיש לבד? או שאתה
לא מסופק מהחיים שלך? תלך לפסיכולוג זה עוזר מאןד

אני ממש אשמח לדבר איתך בפרטי

אני ממליץ לך להתחזק זה הרגשה הכי טובה לדעתי

אני מבינה אותך, זאת הרגשה שאין כוח לכלום
אבל תחשוב על זה שניה, אם כבר פרקת את זה והוצאת, כנראה שיש פה משהו שמפריע לך. ומשהו שמפריע לך זאת בעיה, ולכל בעיה יש פיתרון. ברוב המקרים פיתרון זה שינוי, ושינוי צריך למצוא. אז קדימה, אתה לא רוצה להישאר ככה הרי..
זה לא כיף, הרגשה של חוסר אונים ושעמום מתמשך. מאמינה שאתה יכול לקום מזה כמו גדול, ולשנות את זה.
אני חושבת שאתה יכול קודם כל מלהתחיל למצוא לך עבודה, שתהיה לך נוחה וגם תכניס כסף מהצד. גם אם אתה פחות מתחבר לאנשים, תאמין לי בתור אחת שלא היה לה כוח לאף אחד, הלכתי לעבוד ובהתחלה באתי כולי סגורה אדישה מציקה כזאת, בסוף נפתחתי והיה כיף וגם הכנסתי כסף לעצמי.
תנסה, מה תפסיד, מקסימום תתפטר.
כל מה שמפריע לך-תשנה. בין אם זה אוכל, לבין אם זה בגדים, למראה חיצוני, לאופי, לדת, לחברים, ספורט, משפחה, לימודים, הכל.
תשנה לצד הטוב והכי חשוב תאמין ובעיקר תאמין בעצמך שזה יכול להשתנות,
אני יודעת שבטח עולה לך מחשבה של אין לי כוח לשנות ועזבי אותי או את לא מכירה את החיים האישיים שלי אני לא יכול לשנות
אבל!!
אתה יכול ואתה יכול כמו גדול, כי זה תלוי בך, לא כל החיים תישאר ככה. יהיו ימים טובים ויהיו גם פחות ןזה מה שבונה אותך. לאט לאט. תתחבר לאנשים ןאני יודעת שזה קשה אבל אתה מסוגל, למשל סתם תשאל איזה חבר מאיפה המכנס או דברים כאלה זה ממש בקטנה. התחלנו את השנה ויש לך זמן לשנות גם את זה, גם אם זה מביך זה בסוף משתלם.
יכןלה להגיד לך שהכרתי את חברה שלי ממש טובה שלי מזה שליטרלי כשהייתי בכתה ז הגבתי לה על הסטורי " וואי גם אני עושה diy שתבין כמה זה מפגר
תשנה את כל מה שלא נוח לך, אתה יכול. תתחיל ממחר.

כן גם אני עכשיו רק בחדר בחושך לא רוצה לראות אור בטח שלא אור של השמש ולרוב אין לי חשק לאכול גם

הייתי שם
המליצו לי הרבה על פסיכיאטר
לא עשיתי את זה בסוף
אבל זה כן מאוד מומלץ

עצה שלי תרכוש לעצמך חברים
אנשים טובים ותומכים
כל מה שצריך לעשות בשביל להגיע לשם
זה להפתח קצת, לא לפחד
אתה לא חייב לאף אחד כלום
תהיה מי שאתה
ואם הם לא יאהבו לא יקבלו
מי שטוב לך כבר ימשך לזה

תכתוב הרבה
תבין מאיפה זה מגיע
מה השורש של כל זה

הרבה מוזיקה
ממליץ על אביתר בנאי
הוא ענק
הוא דיכאון אבל עם כל-כך הרבה תקווה
באמת משהו מיוחד

גם לשתות פה ושם זה סבבה




אם אתה צריך להתייעץ אחי אתה מוזמן

תקשיב, יש סיכוי זה תקופה של לחץ ושאין מוטיבציה לכלום, תתחיל לעשות משהו שאתה אוהב לנסות להתאמן ולעשות תשונה נכונה לא רק מתוקים, עם החיים אתה צריך להתמודד, יש תקופות טובות ויש תקופות שפחות.. אם אתה צריך חדבר עם מישהו דבר איתי באינסטגרם

אני מרגיש בדיוק כמוך, אבל שמע לפגוע בעצמך זה לא הפתרון.
אלה תקופות ואני חושב שזה חלק מהתמודדות בחיים וזה יעבור.
תנסה להישאר חזק ולהוציא את זה החוצה, כי זה די עושה טוב לדבר על זה.
ממליץ לך לדבר על זה עם מישהו שאתה סומך עליו בעיניים עצומות.
או ללכת לפסיכולוג, פסיכולוג זה לא דבר מייבש.

שואל השאלה תוכל בבקשה לכתוב לי בפרטי