אני סגורה בתוך עצמי, סנובית מבחוץ ואף אחד לא יודע שאני מסוגלת לאהוב. יכול להיות שאהבה אצלי זה דבר די אבוד?

ממש ממש ממש לא.
פעם מישהו אמר לי "לאישה עם הקירות הכי גבוהים, יש את האהבה הכי עמוקה."
את אולי סגורה וביישנית, אבל זה לא אומר שאת לא מסוגלת לאהוב.

אני בול ככה וחייתי באמונה הזאת הרבה זמן. באיזשהו שלב יגיע מישהו (או מישהי) שיפתח לך את הלב. רק תאמיני

שיט גרמת לי להבין כרגע שכנראה הגברים שהתעקשו איתי עשו את זה בשביל האתגר^

זו התנהגות שכיחה אצל אנשים שסובלים מחרדת נטישה. אם לא תאפשרי לעצמך להיות פגיעה, לא תוכלי גם לזכות באהבה. אל תצפי שכך מי שתפגשי יעשה הכל עד שתרגישי בו בטחון. לא כי זה לא יכול לקרות, אלא כי זה מצמצם מאוד את החוויות שלך ואת הסיכוי להכיר אנשים שזקוקים בדיוק כמוך גם מהבעת עניין כדי להרגיש נוח ובטוח (שזה צורך בריא כמעט של כולם כל זמן שזה לא מאיתנו לנסות גם כשהתמונה לא ברורה).
אחרת את עלולה לזכות רק במי שבחרו בך והתעקשו, מבלי שאת בהכרח בחרת בהם בגלל תכונות שיהיו טובות לך, אלא רק בגלל שהרגיעו את החשש שלך מנטישה בכך שהתעקשו (התעקשו כדי לזכות בך עבור עצמם למעשה).

במילים אחרות, קשה מאוד לזכות באהבה בריאה, מבלי להיות מסוגל לקחת סיכון.
ככל שתקדימי להבין שה"סנוביות" נובעת מפחד וגובה ממך מחיר אישי וחברתי, כך תצאי מהר יותר מהמעגל ותחווי חיים עשירים יותר. גם אם לפעמים תיפגעי בדרך (כמו כולם בחיים).

בעניין המטאפורה מעלה עך אישה עם קירות גבוהים, אני מאמין שזו המשלה של בית עם קורות גבוהים. מי שיתפס על בקירות, לא עושה זאת בהכרח בגלל מה שיש מעבר להן, אלא רק בגלל האתגר העצמי. שהרי אין לו מושג מה יש מעבר לקירות. לא עדיף שמישהו יבחר בך בגלל מה שיש בתוכך ולא רק בשם האתגר?
נראה לי שעדיף.