שיר שכתבתי כנסו שניה

אני עייף, אני כל כך עייף.
את האחרים זה לא מרגש, אנרגיות רבות להן יש.
שלי חסרות פי שש.
וכל בוקר בעודי מרחף, שומע את המנגינה היפה בעודי מותש וחושש.
נזכר בדברים שלעשות יש,
ואז התקף חרדה לי יש.
אין אנרגיה, ואין כוחות, רק שורות של צרות שעליי מרחפות.
ובכיתה יושב אני ומתבייש,
כי רק נכשלים לי יש.
ורק לסובבים אותי מרגיש שיש,
ערכה גבוהה ממני פי שש.
כי להם יש, הצלחה וחזון רועש.
ודברים יפים מאש, שלי יקרים מנס.
ואז אני בעודי נדהם מהאש, שאותי מבהילה כבר מאז היותי נער טיפש.
נזכר אני בלילות השחורים.
שתקווה ואור כמעט לא היו רואים.
ורק רעשי רקע שמחים, מבעד לחלון היו שומעים.
אך השמחה לא קיימת כלל, זוהי רק עוד אכזבה של בחור אומלל.
שאומר לאמא, דיי!, אני לא רוצה לספר לך מה עובר עליי!.

בעוד יום שקמתי בשעה שש,מביט בפנים ולא מתרגש.
רק העייפות לי מזכירה, כמה עבודה, לי עוד מחכה.
יושב בפינת החדר וחושש,
מהמבחן הגדול שאמש למדתי אליו מהשעה חמש.
ורק עוד נכשל אחד לי יש,כמותו ראיתי פעמים רבות יותר מכמות השיניים בפה שיש.
ורק תקווה בראש אין, ואנרגיות, חסרות גם הן.
על העתיד המפחיד והנורא, שאותי מפחיד כבר מאז גן חובה.
שתמיד בראש נמצא, ורודף אותי ללא הפסקה.
אבל התקווה אותי מחזיקה, עם קראש נוסף על עוד בחורה.
שרק מכסף ושתייה, היא מרוצה.
ודאגות בראשה, משאירה לבן הזוג הבא.
שיצטרך לפרנס אותה, כי היא הרי בחורה יפה.
ועבודה קשה לה לא מתאימה, רק הכי טוב היא חושבת לעצמה, מגיע לה.
בסופו של יום לא חסר דבר.
רק פרנסה ומשפחה, לי חשובה.
אך מאחורה תמיד אותה מחשבה, מה יהיה עם העתיד שלך?...

אם הגעתם לסוף השיר ממש תודה :)
מה חושבים על השיר?