זה הגיוני להיות הבן אדם הכי רגיש בעולם, אבל גם פסיכופת?
לפעמים אני ממש אכפתי לסביבה ולכולם ואכפת לי מהכל ואני בוכה מכל שטות. ולפעמים אני פשוט מדמיין אנשים שאני מכיר מתים בלי להרגיש עצב. יש קרובת משפחה של אבא שלי שלא עשתה כלום עם החיים שלה, חוץ מלזיין רופא ולגנוב לו את הכסף ומזה היא חייה. ואם היא תמות, בראש שלי אני אגיד לעצמי זה הגיע לה. לא ארגיש אפילו קצת עצב למרות שהיא הייתה נחמדה אליי.
לא יודע אני מרגיש כמו שילוב של הבן אדם הכי חרא שיש והבן אדם הכי טוב שיש. יש בזה היגיון? ומה אתם חושבים על זה?