אני רוצה לבכות (פריקה)

היי אל תדאגי תמיד יהיו אנשים גרועים בחיים שלך כמו הידיד הזה ותזכרי שאת לא צריכה אף אחד בשביל להיות שמחה
אני גם בטוחה שיש אנשים שאכפת להם ממך גם אם את לא חושבת ככה..
אני באמת מבינה אותך אבל עם הזמן את פשוט תשכחי מהכל ותצחקי שבכלל היה לך אכפת ממה שאנשים חושבים

שואל השאלה:
פשוט קשה לי בבית ויש לי רק חברה טובה אחת ובגלל שאנחנו לא באותו בית ספר בקושי יוצא לנו להיפגש ואני לבד בבית ספר רוב הזמן וכל כך נפגעתי שהידיד הזה פשוט התחיל להתעלם ממני לגמרי ואין לי מושג אפילו למה אבל זה כבר כמה ימים ככה והיום ראיתי אותו בשכבה וניסיתי לדבר איתו והוא פשוט הלך

שואל השאלה:
אני גם לא יוצאת מהבית בדרך כלל חוץ מלבית ספר, ולא מכבדים מספיק פרטיות, וצועקים, ומאשימים, ומתלוננים (99% מהמקרים עליי) ויורדים עליי ואין לי כוח לזה כבר

היי אהובה, יש תשובה שכתבתי פה פעם באתר. אמנם מתקשרת יותר לפן החברתי אבל אשמח עדיין לשתף אותך.
אני כבר בת 22, סיימתי תיכון וצבא ובתור מישהי שכבר אחרי זה- אני שמה לב איך עם השנים הפן החברתי הופך להתמודדות קשה יותר ויותר- תחושת התחרות גדלה, הרצון להוכיח את עצמנו מתעצם, ועם כמה שמדברים יותר על חרם או בריונות- ככה התופעה גדלה. תמיד יהיו את האנשים שינסו להיות למעלה בכל מחיר, וזה בא על חשבון אנשים טובים אחרים שמתקשים לעמוד בקצב. זה בא על חשבון אותם האנשים שקצת מתביישים ליזום, על הטיפוסים השקטים, על אלה שקצת שונים מהשאר או על אלה שנשארים נאמנים לעצמם ולא נופלים לזיוף שיש בחוץ.
אבל זה לא סביר או הגיוני מבחינתי שתרגישי שאת לא בסדר בגלל שמישהו מרשה לעצמו לדרוך עלייך, או שתתני לבדידות להשתלט עליך.
הרי בסופו של דבר את תמצאי את מי שמתאים לך, לא משנה איזו מוזיקה את שומעת ואיך את נראית, איך את מתלבשת, עד כמה יש לך או אין לך ביטחון, מה העבר שלך, אם את שמנה או רזה, גבוהה או נמוכה. באמת... מיום ליום אני לומדת שלכל סיר יש מכסה, ותמיד תוכלי להכיר מישהו כמוך (ואפילו כמה כאלה).
ואם זה לא קורה עכשיו? זה לא אומר שהחברים האלה לא קיימים, הם פשוט מיוחדים ובגלל זה קצת יותר נדיר למצוא אותם.
העולם הוא כמו פאזל ענקי שמורכב ממלא חלקים קטנים. וכמו שכל חלק שונה מהאחר וכל אחד יתחבר רק לחלקים שמתאימים לו- כך גם בני האדם... אם בן אדם ייקלע לסביבה שבה אין אנשים שמתאימים לו, הוא לא יתחבר אליהם. ובמקום להאבק בעובדה הזו ולנסות בכוח ליצור קשר שיפגע בשני הצדדים- צריך לחכות שהזמן יעביר יד על כל החלקים ויערבב אותם. הרי הסביבה משתנה, האנשים משתנים, וגם אם את כרגע מוקפת בחלקים שלא מתאימים לך, זה לא אומר שהמצב יימשך ככה לנצח.
תהיי סבלנית. זה באמת עניין של זמן. אני שונאת את המשפט הזה, אבל הוא כל הזמן מוכיח לי שהוא נכון.

אחד הגורמים שהכי משפיעים על הדימוי העצמי שלנו היא התגובה של הסביבה כלפינו- אם נקבל חום ואהבה, סביר להניח שהדימוי העצמי שלנו יתפתח ונרגיש טוב עם עצמנו. אבל כך גם ההיפך- אם אדם ירגיש בודד ולא רצוי, הוא עלול לפתח מחשבה שהוא אדם נחות ולא שווה מספיק... ואם תישאבי לתחושה הזאת שאת לא שווה מספיק- זה העונש הכי גדול שתוכלי לתת לעצמך. זה יגרום לך לפתח שנאה עצמית וחוסר ביטחון שמאוד יקשו עליך בעתיד כשהאנשים הנכונים כן יהיו בסביבה. אז במקום ליצור לעצמך פצע שקשה מאוד לסגור אותו- תשתדלי כמה שיותר להכיר ביתרונות שלך, להבין שהכל בסדר איתך, לטרוף כל הזדמנות חדשה להכיר אנשים חדשים (גם אם זה באופן וירטואלי לעת עתה), ולהיות תמיד עם חיוך וביטחון. אנשים אוהבים לקרב אליהם טיפוסים שמחים ובולטים, ולצערי לא לכל אחד יש את האינטיליגנציה הריגשית המינימלית כדי להבין שאלו שקצת יותר שקטים כאלה לא כי הם לא מעוניינים להכיר- אלא כי קשה להם בסיטואציות חברתיות, ושדווקא להם צריך להשתדל להושיט את היד יותר. אז אין לנו באמת יכולת לתקן את החברה ולגרום לה להבין את זה, אבל יש לנו עדיין שליטה על עצמנו ועל הגישה שלנו.. תילחמי בעצמך ובשביל האושר שלך- אל תשכנעי את עצמך שאת הבעיה.

אם הצלחתי קצת לקלוע למצב ואם תרגישי בנוח להמשיך לדבר על זה וגם על מה שכתבת בקשר למשפחה- אני לגמרי אשמח ואת תמיד תמיד מוזמנת לשלוח הודעה 3>

שואל השאלה:
^תודה❤